Apr 10, 2026
אבנים בשלפוחית השתן אצל חתולים אינן שכיחות במיוחד, אך הן עדיין גורם משמעותי לבעיות במערכת השתן ועלולות להוביל לחסימה מסכנת חיים. במאמר זה תלמדו מהן אבנים בשלפוחית השתן, מהם שני הסוגים הנפוצים ביותר, וכיצד מאבחנים, מטפלים ומונעים אותן.
מהן אבנים בשלפוחית השתן אצל חתולים?
אבן שלפוחית השתן היא בעצם סלע קשה של מינרל גבישי, לרוב בצורת כדור או אליפסה, שיכול להיווצר בשלפוחית השתן של חתול. אנשים, כלבים וחיות אחרות עלולים לקבל גם אבנים בשלפוחית השתן.
כאשר נוצרת אבן אחת או יותר בשלפוחית השתן, הן גורמות לפעמים לגירוי של דופן השלפוחית, מה שמוביל לסימנים של מתן שתן תכוף, מאמץ שתן, הטלת שתן לא מתאימה בבית ודם בשתן. עם זאת, לפעמים לחתלתול לא יהיו סימנים בולטים כלל.
הסימנים שעלולים להתלוות לאבנים בשלפוחית השתן בחתולים אינם בלעדיים. ניתן לראות אותם גם עם דלקות בדרכי השתן, מצב הנקרא דלקת שלפוחית השתן אידיופטית, ואפילו סיבות התנהגותיות.
מצבים שונים החולקים תסמינים דומים מקובצים תחת תסמונת הנקראת מחלת דרכי השתן התחתונות בחתולים (FLUTD).
הסיכון המרכזי אצל חתול עם אבן אחת או יותר בשלפוחית השתן הוא האפשרות להתפתחות חסימה מסכנת חיים של דרכי השתן.
מאחר שחתול שמראה סימנים כמו מתן שתן בתדירות גבוהה, מאמץ בזמן השתנה או דם בשתן עשוי לסבול מכל אחד מהמצבים הנכללים תחת FLUTD — וקיים תמיד סיכון לחסימה מסכנת חיים של השופכה — חשוב שכל חתול שמפתח סימנים כאלה ייבדק על ידי וטרינר בהקדם האפשרי.
אם אי פעם נראה חתלתול מתאמץ או מנסה להשתין ללא ייצור שתן, ובמיוחד אם הוא או היא מפתחים סימנים אחרים כמו עייפות, הקאות או תיאבון ירוד, זה צריך להיחשב כמצב חירום הדורש טיפול וטרינרי מיידי.
גורמים לאבנים בשלפוחית השתן בחתולים
ישנם מספר סוגים של אבנים שעלולות להיווצר בשלפוחית השתן של חתול, ואלה עלולות להיווצר ממגוון סיבות.
בעוד שקיימים לפחות ארבעה סוגים של אבנים בשלפוחית השתן שחתולים יכולים לפתח, רוב המקרים נגרמים משני סוגים עיקריים. האחד נקרא מגנזיום אמוניום פוספט, או סטרווויט, והשני נקרא סידן אוקסלט. לכל אחד מהם יכולים להיות גורמים שונים.
אבני סטרווויט הן הסוג הנפוץ ביותר של אבנים בשלפוחית השתן אצל חתולים.
אבנים אלו נוצרות בשתן בסיסי (שאינו חומצי), ונוטות להופיע יותר אצל חתולים צעירים מתחת לגיל 7. נמצא קשר בין הופעתן לבין תזונה עשירה במגנזיום ובזרחן. למרות שהן יכולות להופיע אצל כל חתול, ישנם גזעים מסוימים, כמו רגדול, שעשויים להיות בסיכון גבוה יותר. גם חתולים זכרים, ובעיקר זכרים מסורסים, נחשבים לבעלי סיכון מוגבר.
אבני סידן אוקסלט שונות במאפייניהן.
אבנים אלו מופיעות לעיתים קרובות יותר אצל חתולים מבוגרים מעל גיל 7, ומתפתחות בשתן חומצי יותר. גם כאן, גזע הרגדול נחשב לבעל סיכון גבוה, לצד גזעים נוספים. בדומה לאבני סטרווויט, גם כאן לתזונה יש תפקיד — במיוחד כאשר יש עודף סידן בתזונה או כאשר התזונה גורמת לשתן להיות חומצי מדי.
כ־25% מהחתולים עם אבני סידן אוקסלט סובלים גם מרמות גבוהות של סידן בדם. ברוב המקרים אצל חתלתולים מדובר בהיפרקלצמיה אידיופטית — מצב שלא מובן לגמרי, אך לרוב ניתן לטיפול.
בניגוד לאבני סטרווויט בכלבים, שלעיתים קרובות קשורות לזיהומים בדרכי השתן, אצל חתולים אין קשר בין אף אחד מסוגי האבנים לבין דלקות בדרכי השתן.
כיצד נוצרות אבנים בשלפוחית השתן אצל חתולים?
ללא קשר לסוג האבן, תהליך ההיווצרות דומה מאוד. כאשר כמות גדולה מדי של מינרלים יוצאת מהתמיסה בשתן, הם שוקעים ומצטברים בתחתית שלפוחית השתן כמו משקע חול. הדבר גורם לגירוי של דופן השלפוחית, שמוביל להפרשת ריר כתגובה. החלקיקים הגבישיים מתערבבים עם הריר, ובהדרגה מתגבשים והופכים לאבנים.
כדי להמחיש זאת, אפשר לחשוב על כוס מים שאליה מוסיפים מלח. אם מוסיפים כמות קטנה, המלח מתמוסס. אבל אם ממשיכים להוסיף עוד ועוד, התמיסה הופכת לרוויה — והמלח מתחיל לשקוע בתחתית הכוס. כך מתחיל גם התהליך בשלפוחית השתן של החתול.
טיפול באבנים בשלפוחית השתן בחתולים
כפי שצוין קודם, כל חתלתול שמראה סימנים להתנהגות חריגה במתן שתן צריך להיבדק על ידי וטרינר כדי לזהות מהי הסיבה מתוך מספר אפשרויות. לרוב, הבדיקה מתחילה באיסוף והערכה של דגימת שתן.
במקרים של אבני סידן אוקסלט, ה־pH של השתן יהיה חומצי. לעומת זאת, באבני סטרווויט ה־pH יהיה בסיסי (לא חומצי). בבדיקה מיקרוסקופית של השתן ניתן לעיתים לזהות גבישי סידן אוקסלט או סטרווויט, אך זה לא תמיד קורה — ייתכן שיהיו גבישים ללא אבנים, או אבנים ללא גבישים.
ממצאי בדיקת השתן עשויים להוביל את הווטרינר להמשך בדיקות הדמיה של שלפוחית השתן, כמו צילום רנטגן או אולטרסאונד. בצילום רנטגן, אבנים ייראו כעצמים לבנים ובהירים. באולטרסאונד, האבנים חוסמות את מעבר גלי הקול ויוצרות צל שחור אופייני שמסתיר חלק מתחתית השלפוחית.
כאשר מאובחנות אבנים בשלפוחית השתן, קיימות מספר אפשרויות טיפול — שלכל אחת מהן יתרונות וחסרונות.
אבנים בשלפוחית השתן אינן נוחות לחתלתולים ואף מהוות סיכון ממשי לחסימת דרכי השתן, במיוחד אצל חתולים זכרים — ולכן חשוב להסיר אותן בהקדם. הדרך המהירה ביותר לעשות זאת היא באמצעות ניתוח הנקרא ציסטוטומיה. וטרינרים רבים מבצעים הליך זה, ורוב החתלתולים מתאוששים ממנו היטב.
אפשרות טיפול נוספת היא ניסיון להמיס את האבנים באמצעות דיאטת מרשם ייעודית. גם שיטה זו יכולה להיות יעילה, אך יש לה כמה חסרונות.
ראשית, רק אבני סטרווויט ניתנות להמסה באמצעות דיאטה. אבני סידן אוקסלט אינן מגיבות לטיפול זה ויש להסירן בניתוח. מאחר שאין דרך מדויקת לחלוטין לדעת מראש איזה סוג אבן קיים, קיים סיכוי של כ־50% בלבד להצלחת הטיפול התזונתי.
החיסרון השני הוא משך הזמן — לרוב נדרשים מספר שבועות, ולעיתים אף חודשיים או יותר, עד להשפעה. בתקופה זו החתלתול עשוי להמשיך להראות סימנים של בעיות במתן שתן, והסיכון לחסימה נשאר קיים.
אצל חתולות נקבות, ניתן לעיתים לשטוף את שלפוחית השתן בטכניקה הנקראת urohydropropulsion כדי להוציא את האבנים. עם זאת, בדומה לניתוח, גם שיטה זו דורשת הרדמה ומתאימה רק לאבנים קטנות מאוד. בנוסף, מאחר שגם אבנים קטנות עלולות להיתקע בשופכה של חתולים זכרים, שיטה זו בדרך כלל אינה מבוצעת אצלם.
כיצד למנוע אבנים בשלפוחית השתן?
הדרך האמינה ביותר למנוע אבנים בשלפוחית השתן היא על ידי האכלת החתול שלך בדיאטה מרשם.
השיטה האמינה ביותר למניעת אבנים בשלפוחית השתן אצל חתולים היא הקפדה על תזונה ייעודית למטרה זו. דיאטות כאלה מכילות לרוב רמות נמוכות יותר של מגנזיום וזרחן, ונועדו לשמור על pH מאוזן בשתן. ניתן להפחית את הסיכון הן לאבני סידן אוקסלט והן לאבני סטרווויט באמצעות דיאטת מרשם מתאימה.
כדי שהדיאטה תהיה יעילה, יש להקפיד על האכלה בלעדית. למעט חריגים, מדובר בתזונות מאוזנות היטב שניתן לתת גם לחתולים נוספים בבית לאורך זמן.
במקרים שבהם דיאטת מרשם אינה אפשרית, או כאשר יש חתול בררן שמקשה על כך, המטרה תהיה לפחות להגדיל את צריכת הנוזלים כדי לדלל את השתן.
ניתן לעשות זאת על ידי הגדלת שיעור המזון הרטוב בתפריט, הוספת מים למזון יבש, ועידוד שתייה באמצעות מספר קערות מים או מקורות מים זורמים, כמו מזרקת מים. עם זאת, שיטות אלו לבדן פחות יעילות, וקיים סיכון להיווצרות חוזרת של אבנים.
לעיתים נדירות יותר, ייתכן שקיימת בעיה רפואית בסיסית שיש לטפל בה כדי למנוע היווצרות אבנים. דוגמה לכך היא היפרקלצמיה אידיופטית אצל חתולים, אשר עשויה לתרום להיווצרות אבני סידן אוקסלט.
