בעיות עור נפוצות בחתולים: סיבות וטיפולים

ישנן סיבות רבות ומגוונות למחלות עור אצל חתולים, אך התהליך הנפוץ ביותר הוא שגורם כלשהו מגרה את העור וגורם להתפתחות דלקת (המכונה “דרמטיטיס”).
.

דלקת מוגדרת כאדמומיות, כאב (גירוד), חום, נפיחות ואובדן תפקוד תקין: כל המאפיינים הללו נראים בדרמטיטיס.

ללא קשר לגורם הראשוני, הגירוד נוטה להוביל לפגיעה עצמית (החתול מתגרד, מלקק ונושך אזורים נגועים), ולעיתים הדבר גורם להחמרה בדלקת העור ולהחרפת הבעיה.

מה גורם לבעיות עור של חתול?

ישנם שבעה גורמים נפוצים למחלת עור חתולים (וישנן סיבות אחרות, פחות שכיחות מדי).

1. עקיצות פרעושים: נגיעות פרעושים הן הגורם השכיח ביותר למחלת עור, גם כאשר לא ניתן לראות פרעושים על החתול. כ -70% מהחתולים המגרדים המופנים למומחים לעור נרפאים לחלוטין פשוט על ידי הפעלת תוכנית הדברת פרעושים יסודית, גם כאשר לא נראו פרעושים, מה שמעיד על כך שאלרגיה לפרעושים היא הגורם הבסיסי.
2. אלרגיה או אי סבילות למזון.
3. אטופיה (אלרגיות סביבתיות כולל קרדית אבק הבית ואלרגיה לאבקה)
4. עקיצות חרקים (כגון קרדית קציר)
5. קרדית אוזניים וקרדיות אחרות
6. זיהומים חיידקיים כולל אקנה חתולים ומורסות
7. זיהומים פטרייתיים (גזזת)

מהם הסימנים למחלת עור?

הסימן הברור ביותר לבעיית עור בחתולים הוא שהחתול מגרד או מלקק את עצמו. בהתחלה, זה עשוי להיראות רק כטיפוח מוגזם, או טיפוח יתר בהתחלה, אבל התנהגות זו לעתים קרובות מחמירה מצב קל בהרבה.

חמשת הסימנים העיקריים שהבעלים עשויים להבחין בהם כאשר לחתול יש בעיית עור הם:

1. במצבים שגורמים לעור מגרד, הסימן הברור ביותר הוא החתול מגרד או מלקק את עצמו בגלל גירוד . זה עשוי להיראות רק כטיפוח מוגזם, או טיפוח יתר בהתחלה. התנהגות זו מחמירה לעיתים קרובות מצב קל, שכן גירוד וליקוק מוגזם גורמים לעיתים קרובות לנזק נוסף לעור. נגישות של אזורים מסוימים גורמת להם להיפגע (למשל הצד התחתון של הבטן, שקל לחתול ללקק).
2. אזור אדמומי, כואב למראה.
3. אזור מקריח של פרווה , עם נשירת שיער ברורה (מה שנקרא התקרחות) הגורמת לכתמים קרחים.
4. גלדים , או אזורים גבשושיים בעור (מה שנקרא דרמטיטיס מיליארי).
5. קשקשים , עם עור יבש וקשחת עור מוגזמת.

כיצד וטרינר מתמודד עם בעיית עור אצל חתולים?

בְּדִיקָה גוּפָנִית

כל בירור של בעיה אצל חתול מתחיל בבדיקה גופנית יסודית ומדוקדקת של חיית המחמד. חתול הסובל מבעיית עור עשוי להראות גם סימנים נוספים לבריאות לקויה, ולכן חשוב לשלול מחלות רקע אחרות.

בנוסף, יש חשיבות לזיהוי המיקום המדויק של אזורי העור הפגועים ולבחינה מדוקדקת של סוג השינויים בעור ובפרווה. לעיתים ניתן לזהות את הגורם לבעיה כבר בבדיקה חזותית, למשל במקרה של פרעושים או קרדיות.

הווטרינר שלך עשוי להשתמש באוטוסקופ כדי לבחון את החלק הפנימי של תעלות האוזן של החתול שלך כדי לבדוק אם יש קרדית אוזניים.

בדיקת מנורות עץ

מנורת ווד (אור אולטרה־סגול) יכולה לשמש לזיהוי פלואורסצנציה, אשר עשויה להעיד על נוכחות של גזזת.

גרידות עור ומריטות שיער

ניתן לאסוף דגימות באמצעות מריטת שיער וביצוע גירוד עור (בעזרת קצה של להב אזמל). דגימות אלו נבדקות במעבדה—במרפאה עצמה או במעבדה חיצונית—כדי לזהות את הגורמים לבעיית העור (כגון טפילים מסוימים, גזזת ועוד).

ניסוי תזונתי

אין בדיקת דם יעילה לאבחון מחלות עור הנגרמות מאלרגיה למזון; הכלי האבחוני המרכזי הוא ניסוי תזונתי.

במהלך הניסוי, החתול צריך לקבל תזונה המבוססת על מזון שמעולם לא נחשף אליו קודם, כדי למנוע תגובה אלרגית. לעיתים משתמשים בתזונה ביתית, או לחלופין בתזונה היפואלרגנית ייעודית המומלצת על ידי הווטרינר.

חשוב להקפיד שהחתול לא יאכל דבר מלבד המזון המיועד לאורך כל תקופת הניסוי. הדבר עשוי להיות מאתגר, במיוחד בבתים עם מספר חתולים או כאשר גורמים חיצוניים מאכילים את החתול.

אם במהלך הדיאטה הייעודית הגירוד פוחת או נעלם, הדבר מצביע על כך שסביר שהחתול היה אלרגי למרכיב כלשהו במזון הקודם.

בהמשך, ניתן להמשיך עם התזונה ההיפואלרגנית לטווח ארוך, או לנסות בהדרגה דיאטות עם רכיבים מוגבלים, במטרה לזהות באופן מדויק את המרכיב שגורם לבעיה.

סקירה של אלרגיות סביבתיות אפשריות או חומרים מגרים

תגובה אלרגית לכתמי אבק ואבקנים אינה מובנת היטב אצל חתולים. קשה לאבחן באופן סופי מכיוון שחתולים אינם מגיבים באופן צפוי לסוג העור או בדיקות הדם המשמשים במינים אחרים.

הווטרינר עשוי להמליץ לבחון את סביבת המחיה של החתול, במטרה לזהות גורמים מגרים או אלרגנים אפשריים שעלולים לגרום לבעיית העור (כגון חומרי ניקוי, תרסיסים או שטיחים חדשים).

אטופיה – תגובה אלרגית לאבק ולאבקנים – פחות מובנת אצל חתולים בהשוואה לבני אדם ולכלבים, וקשה לאבחן אותה באופן חד־משמעי. חתולים אינם מגיבים באופן עקבי לבדיקות עור או בדיקות דם הנהוגות במינים אחרים.

לרוב, אטופיה מאובחנת בדרך של שלילה: כאשר גורמים אחרים נשללים, ואם יש תגובה לטיפול אנטי־דלקתי, ניתן להעריך שמדובר באטופיה.

ביופסיה של העור

במקרים מסוימים, ייתכן שיומלץ על ביופסיית עור: הליך הכולל הסרה כירורגית של דגימה קטנה מהעור, בדרך כלל תחת הרדמה כללית, ושליחתה למעבדה חיצונית לבדיקה מעמיקה על ידי פתולוג באמצעות מיקרוסקופ.

דגימה ישירה של נגעי העור מאפשרת בחינה מקיפה של מבני העור השונים, כולל זקיקי השיער, כיבים, גרנולומות, פצעונים וחריגות נוספות.

טיפול נסיוני

גם כאשר לא מתקבלת אבחנה חד־משמעית, וטרינרים לעיתים נותנים טיפול ניסיוני, והתגובה אליו יכולה לסייע בגיבוש אבחנה משוערת.

לדוגמה, אם חתול מפתח דפוס מסוים של מחלת עור במהלך חודשי הקיץ, ייתכן שהווטרינר יחשוד באטופיה (אלרגיה לאבקנים) כגורם, ויציע טיפול ניסיוני (כגון זריקת קורטיקוסטרואידים ארוכת טווח, הפועלת למשך שלושה עד ארבעה שבועות).

אם הטיפול מביא לשיפור, הדבר עשוי להיחשב כאינדיקציה חזקה התומכת באבחנה זו, ובהתאם לכך ניתן יהיה לתכנן את המשך הטיפול בעתיד.

הפניה למומחה

במקרים נדירים, הווטרינר עשוי להמליץ על הפניה לרופא עור וטרינרי, המתמחה במיוחד במחלות עור. לרוב, צעד זה נשקל במקרים מורכבים או חריגים במיוחד.

אפשרויות טיפול למחלות עור בחתולים

גורמים מסוימים למחלות עור אצל חתולים עשויים לדרוש שימוש בתרופות, כשהנפוץ ביותר הוא אנטי דלקתי, אנטי פטרייתי, שמפו ותוספי תזונה.

כדי להתמודד עם בעיות עור, נדרשת לעיתים גישה דו־שלבית:

• מתן טיפול תרופתי להפחתת הדלקת בשלב הראשוני, כדי לעצור את הפגיעה העצמית ולאפשר לעור להחלים.
• זיהוי והסרה של הגורם הבסיסי לדלקת, במטרה למנוע את הישנות הבעיה.

הטיפול במחלת עור חתולים תלוי בגורם לבעיה:

• פרעושים: יש לטפל בחתול נגד פרעושים, וכן בכל בעלי החיים שבאים עמו במגע. בנוסף, יש לטפל גם בסביבת המחיה של החתול, כולל הדברת פרעושים וביציהם באמצעות תרסיס מתאים.
• אלרגיה או אי־סבילות למזון: יש להקפיד על תזונה ייעודית שאינה מעוררת תגובה אלרגית.
• אטופיה (קרדית אבק הבית ואלרגיות לאבקנים): במקרים רבים יש צורך בטיפול אנטי־דלקתי ארוך טווח כדי להתמודד עם רגישות יתר לאלרגנים. לעיתים הטיפול נדרש רק בעונות מסוימות (כגון בעונות האבקה), ולעיתים לאורך כל השנה (כאשר האלרגן נוכח באופן קבוע, כמו קרדית אבק הבית).
• עקיצות חרקים (כגון קרדיות קציר): מעבר למניעת חשיפה לחרקים, לעיתים יש צורך גם בטיפול אנטי־דלקתי.
• קרדיות אוזניים וקרדיות אחרות: יש לתת טיפול ממוקד כנגד הטפיל הספציפי; בנוסף, ייתכן צורך בטיפול אנטי־דלקתי עד להפחתת הגירוד.
• זיהומי עור חיידקיים (כגון אקנה בחתולים): עשויים לדרוש טיפול אנטיביוטי, לצד טיפול מקומי.
• זיהומים פטרייתיים (גזזת): ניתן לטפל באמצעות תרופות אנטי־פטרייתיות מקומיות (למריחה על העור) ותרופות סיסטמיות (במתן דרך הפה).

תרופות למחלות עור בחתולים

כפי שצוין לעיל, מגוון גורמים למחלות עור בחתולים (במיוחד אלרגיות) עשויים לדרוש טיפול תרופתי. הטיפולים הנפוצים כוללים:

• תרופות אנטי־דלקתיות: ניתנות בצורת טבליות (כגון פרדניזולון), נוזלים למתן דרך הפה (כגון ציקלוספורין), או זריקות ארוכות טווח (הפועלות למשך 3–4 שבועות). מדובר בתרופות מרשם, ולכן יש להשתמש בהן תחת פיקוח וטרינרי צמוד.
• תרופות אנטי־פטרייתיות ו/או אנטיביוטיות, במתן מקומי ו/או סיסטמי.
• לעיתים ניתן לשלב גם אנטיהיסטמינים.
• שמפו רפואי עשוי להיות מומלץ כטיפול מקומי למגוון מצבי עור.
• תוספי תזונה, כגון חומצות שומן חיוניות אומגה 3 ו־6, מומלצים לעיתים קרובות לשיפור בריאות העור ולחיזוק תפקוד מחסום העור.

בעיות עור הן תופעה נפוצה אצל חתולים. חשוב לשתף פעולה עם הווטרינר כדי לזהות את הגורם לבעיה, וכך להתאים את הטיפול הנכון.