אישיות וטמפרמנט
הדבון רקס הוא חתול קטן, עם מראה פנים שובב דמוי פיקסי ואופי חברותי במיוחד. לפרווה הגלית והעדינה שלו אין תחליף – והיא כמעט ואינה נושרת, מה שהופך אותו לבחירה מצוינת למי שמעדיפים בית נקי משיער. עיניו הגדולות ואוזניו הענקיות מעניקות לו מראה ייחודי, ואופיו סקרן ואוהב גורם לו לעקוב אחרי בני המשפחה לכל מקום.
לעיתים הוא מתואר כשילוב של חתול, כלב וקוף: מטפס מצוין שמחפש את הנקודה הגבוהה בבית, אך גם מעריך מקומות מסתור קטנים. ניתן לאמן אותו בקלות לטיולים ברצועה או למשחקי הבאה, ולאחר המשחק הוא שמח להתכרבל ולחפש חום ותשומת לב. הוא מסתדר היטב עם חיות מחמד אחרות, אך נוטה לבחור אדם אחד מועדף. במקום מיאו רגיל, הוא מתקשר בציוצים וקרקורים שמוסיפים לחינניותו.


טיפול
תְזוּנָה
טיפוח
תַרגִיל
בְּרִיאוּת
לחתולי דבון רקס אין דרישות תזונתיות מיוחדות, אך הם זקוקים למזון איכותי ועשיר בחלבון. מכיוון שמדובר בגזע קטן ממדים, עודף משקל עלול להעמיס על המפרקים ולגרום לבעיות בריאות נוספות. חשוב לשמור על משקל תקין באמצעות מתן כמויות מזון מדויקות והימנעות מעודף פחמימות. מומלץ להאכיל בארוחות מסודרות במקום להשאיר אוכל זמין כל הזמן, כדי למנוע אכילת יתר.
בכל מה שקשור לטיפוח הדבון רקס הוא אלוף התחזוקה הנמוכה. כמעט ואין צורך בצחצוח פרווה, אם כי לעיתים אמבט חמים יכול לעזור במקרה של הצטברות שומנים על העור. חשוב להקפיד על היגיינה בסיסית: לשמור על אוזניים נקיות, להרגיל לצחצוח שיניים יומיומי ולגזור ציפורניים אחת לכמה שבועות.
הדבון רקס הוא חתול אתלטי שלא צריך הרבה מאמץ כדי להשתעשע. עם זאת, הוא יעריך מאוד סל צעצועים מגוון, עץ חתול ועמוד גירוד אחד לפחות. הם נהנים ממשחקי הבאה (Fetch) וישמחו ללמוד טריקים חדשים בכל פעם שתפנו להם זמן.
באופן כללי, חתולי דבון רקס נהנים מבריאות טובה, אך ישנם מצבים רפואיים שמקושרים לגזע. ביניהם ניתן למנות קרדיומיופתיה היפרטרופית – מחלת לב מוכרת בחתולים, מיופתיה תורשתית ייחודית לדבון רקס המשפיעה על תפקוד השרירים, ולעיתים גם לוקסציה של הפיקה (בעיה במפרק הברך).
בגלל שהפרווה שלהם דקה מאוד, הם רגישים לקור ועלולים לסבול גם מכוויות שמש. לכן חשוב להקפיד לגדל אותם בסביבה חמימה ובתוך הבית.
הִיסטוֹרִיָה
בשנת 1959, חתולת בית קצר־שיער בבעלותה של בריל קוקס מבאקפסלי שבמחוז דבון, אנגליה, המליטה שגר גורים. אחד מהם בלט במיוחד בזכות פרווה קצרה ומתולתלת. ההשערה הייתה שאב ההמלטה היה חתול מקומי מתולתל־פרווה, שנהג לשוטט בסביבת טחנת הפח הנטושה שבאזור.
בריל קוקס ידעה על גזע החתולים קורניש רקס והיא חשבה שהחתלתול המתולתל עשוי להיות קרוב משפחה. היא קראה לחתלתול קירלי וכשהתבגר, היא הביאה אותו למגדל חתולים קורניש רקס, ששילב אותו עם אחת הנקבות שלהם.
בהמלטה שנולדה הופיעו גורים עם פרווה רגילה וישרה מה שהעיד כי ל"קירלי", הגור המתולתל, הייתה מוטציה גנטית שונה מזו של הקורניש רקס. הגן שאחראי למרקם הייחודי של פרוות הדבון רקס נקרא "גן דבון". בהמשך הוקמה תוכנית רבייה ייעודית, והדבון רקס התפתח לגזע עצמאי. למעשה, כל חתולי הדבון רקס כיום יכולים להתחקות ישירות אל קירלי, הגור המקורי בעל הפרווה המתולתלת.
תוכנית הרבייה המוצלחת הפכה את הדבון רקס לפופולרי במהירות. בשנת 1968 הגיעו חתולים ראשונים לארצות הברית, וב־1979 הוכר הגזע רשמית על ידי איגוד חובבי החתולים (CFA). כיום הדבון רקס מוכר גם על ידי איגוד החתולים הבינלאומי (TICA) וכל ארגוני החתולים המרכזיים בעולם.

