אישיות וטמפרמנט
שובב, חכם ובעל אופי מיוחד עם נגיעה תובענית, הבובטייל היפני הוא גזע נדיר עם מראה מרשים, פרווה משי וקול מתנגן המזכיר שירה. אם יתמזל מזלכם לאמץ בובטייל יפני, תרוויחו חבר נאמן לכל החיים. החתולים האלה מלאי חיבה ונאמנות, גם אם לפעמים נראה שהם חושבים שאתם שם כדי לשרת אותם.
הם אוהבים לעקוב אחרי בני הבית, למשוך תשומת לב עם מיאו ו"טפיחות", ולהביא צעצועים כדי לשחק איתכם במשחקי אחזור אינסופיים. הבובטייל היפני ידוע בחברותיות יוצאת הדופן שלו. רבים מהם כל כך ידידותיים שהם אפילו יקבלו זרים כאילו היו חברים ותיקים.
הם אוהבים להיות מעורבים בכל מה שקורה, "לעזור" במשחקי מחשב או בגלישה ברשת, ולהתלוות לכל פרויקט תוך כדי "שיחה" מתמשכת. טבעם החברתי לא מוגבל רק לאנשים, הם נהנים גם מחברתם של חתולים אחרים, ואף מסתדרים היטב עם כלבים. רוב התיאורים של הבובטייל היפני מתייחסים לווריאנט הצבע המוכר ביותר, mi-ke (נהגה "מי־קיי") תבנית טריקולור (קליקו) ייחודית, שמופיעה לרוב אצל נקבות. עם זאת, הבובטייל היפני יכול להופיע כמעט בכל צבע ודוגמה צבע אחיד, ואן, טאבי או דו־צבע. לא משנה איזה צבע חתול אתם מעדיפים, סביר מאוד שתמצאו בובטייל יפני שיתאים בדיוק לטעמכם.


טיפול
תְזוּנָה
טיפוח
תַרגִיל
בְּרִיאוּת
לחתולי הבובטייל היפני אין דרישות תזונתיות מיוחדות. מומלץ להציע להם תזונה עשירה בחלבון ודלה בפחמימות. אם אינכם מאכילים את החתול במזון טרי, עדיף לבחור במזון מסחרי איכותי שבו המרכיב הראשון והעיקרי הוא בשר או דגים אמיתיים.
חתול הבובטייל היפני נהנה מצחצוח מדי פעם, ובמיוחד אם יש לו פרווה בינונית או ארוכה. הצחצוח עוזר להפחית את הנשירה וגם מקטין את הסיכוי להיווצרות כדורי שיער.
חתולי הבובטייל היפני הם אתלטיים במיוחד, ויכולים לבלות שעות ארוכות במשחק. הם אוהבים לרוץ ולקפוץ, ולעיתים אף מתרגלים בהצלחה הליכה ברצועה. רבים מהם נהנים מהרפתקאות בחוץ ואף מצטיינים בתחרויות זריזות לחתולים. בשל רמת הפעילות הגבוהה שלהם, חשוב לספק לבובטיילים היפניים מתקני משחק מתאימים כמו מגדלי חתולים, מדפים גבוהים ועמודי גירוד. עצי חתול יאפשרו להם לטפס, בעוד שעמודי הגירוד יעזרו לשמור על הרהיטים שלכם בטוחים.
חתולי בובטייל יפניים נהנים בדרך כלל מבריאות מצוינת, ואין להם הפרעות גנטיות ידועות ספציפיות לגזע.
הִיסטוֹרִיָה
אם ניחשתם שחתולי הבובטייל היפני מקורם באיי יפן – צדקתם! החתולים הראשונים הגיעו כנראה מסין או מקוריאה בסביבות השנים 600–700 לספירה, כאשר נזירים בודהיסטים הביאו אותם כדי להרחיק חולדות ממגילות נייר האורז ששימשו לתיעוד במקדשים.
עם הזמן, ככל שהגן האחראי לזנב הקצר הפך לנפוץ יותר, הופיעו גם יותר חתולי בובטייל. במאה ה־16, כאשר חולדות פגעו בתעשיית המשי של יפן, חתולים שוחררו מהמקדשים וקיבלו תפקיד חשוב הגנה על התעשייה מפני מכרסמים. כל חתולי הבובטייל היפני כיום חולקים את המורשת של אותם "עוזרים" אמיצים ויעילים. הבובטיילים היפניים הראשונים הגיעו לארצות הברית בשנת 1968, בעזרתה של אליזבת פרט.
איגוד חובבי החתולים (CFA) העניק לגזע קצר־השיער מעמד אליפות בשנת 1976, בעוד שגרסת ארוך־השיער הוכרה רשמית רק בשנת 1993. איגוד החתולים הבינלאומי (TICA) קיבל את גרסת קצר־השיער לתחרות כבר ב־1979 ואת הארוך־שיער ב־1991. כיום, הבובטייל היפני מוכר על ידי כל ארגוני החתולים הגדולים, למעט מועצת המנהלים של חובבי החתולים (GCCF).

