ואן טורקי

הסיפור של חתול הוואן הטורקי מתחיל בשנת 1955, כששתי צלמות בריטיות סוניה האלידיי ולורה לושינגטון ביקרו בטורקיה במסגרת משימה של משרד התרבות והתיירות המקומי לקדם את המדינה. במהלך שהותן הן קיבלו זוג חתולים בעלי דגם "ואן" ייחודי, שהפכו ליסוד של הגזע המוכר לנו כיום.

הנקבה הגיעה ממחוז האטאי ונקראה ואן איסקנדרון גוזלי, והזכר, שניתן להן על ידי מנהל מלון באיסטנבול, נקרא Stambul Byzantium. בהמשך, בשנת 1959, נוספו אליהם חתולים נוספים, נקבה מאנטליה בשם Antalya Anatolia, וזכר מהעיר בורדור שנקרא בפשטות Burdur. בשנת 1969 הוכר הגזע – שכונה אז "החתול הטורקי" – על ידי מועצת חובבי החתולים הבריטית (GCCF). בהמשך שונה שמו ל"ואן טורקי",

כדי להבדיל אותו מהאנגורה הטורקית. חתולים לבנים לחלוטין מאותו קו, שלא הציגו את דגם המעיל המוכר של הוואן, קיבלו את השם ואנקדיסי טורקי. בשנת 1977 פרסמה לורה לושינגטון ספר זיכרונות שבו תיארה כיצד קיבלה את זוג החתלתולים הראשון, ואיך הצליחה לגדל אותם באנגליה למרות הנסיעות בתנאי שטח.

היא הדגישה את חוסנם, את חכמתם ואת הקסם של הגזע מה שעורר עניין רב בבריטניה. בשנת 1982 הגיעו חתולי הוואן הטורקי לבריטניה ומשם לארצות הברית, אך לקח יותר מעשור עד שהגזע זכה להכרה רשמית מצד CFA (ארגון חובבי החתולים האמריקאי).

רק בשנת 1994 ניתן היה לרשום את החתולים בתערוכות רשמיות בארה"ב. הוואן הטורקי נחשב גזע טבעי, שלא נוצר מהכלאות מלאכותיות. למעשה, כל החתולים מהגזע הזה כיום ניתנים לייחוס לאותם ייבואיים מקוריים מטורקיה. בשל כך, זהו גזע נדיר במיוחד – בממוצע, ה־CFA רושם מדי שנה כ־100 חתלתולים חדשים בלבד.