מנקס

מנקס
ארץ מוצא
האי מאן
גוֹבַה
25-36 ס"מ
משקל מבוגר
3-6 ק"ג
תוחלת חיים
12-16 שנים

אישיות וטמפרמנט

המנקס הוא אחד מגזעי החתולים החסרי־זנב, ואולי הידוע שבהם, שכן הוא נפוץ יותר מקרוביו – הבובטייל הקוריליאני ו־הבובטייל היפני, שעמם הוא חולק מספר מאפיינים משותפים. בהתאם לרישום ולמיקום, חתולי מנקס עשויים להיות קצרי־שיער או ארוכי־שיער, במגוון צבעים רחב. ראוי לציין כי בחלק מארגוני החתולים הגזעיים, חתולי מנקס ארוכי שיער נרשמים תחת השם קימר.

בעוד שתקן הגזע של המנקס מחייב חתולי תצוגה להיות חסרי זנב לחלוטין או כמעט חסרי זנב, חתולי מנקס המיועדים כחיות מחמד עשויים להיוולד עם זנבות מעט ארוכים יותר. למעשה, קיימים כינויים שונים לחתולי מנקס בהתאם לאורך זנבם: חתולי מנקס "רומפי" הם חסרי זנב לחלוטין, ל"רומפי קומוס" יש בדל קצר, חתולי מנקס "גדמים" נושאים זנבות חלקיים, ואילו מנקס עם זנב כמעט מלא נקרא "לונגי".

המנקס ידועים כחברתיים ואינטליגנטיים במיוחד, ולעיתים קרובות משווים אותם לכלבים בזכות דחף המשחק הגבוה שלהם והנטייה הטבעית לפתח קשרים חזקים עם בני משפחתם האנושיים וגם עם חיות מחמד אחרות בבית. בנוסף, המנקסים הם אתלטיים להפליא ובעלי רגליים אחוריות חזקות. יכולת הקפיצה המרשימה שלהם מביאה לכך שבעליהם מגלים אותם לא פעם יושבים על גבי הארון הגבוה ביותר במטבח או מציצים מהחלק העליון של המקרר.

About the מנקס Cat
מנקס Cat Care

טיפול

תְזוּנָה

<h3>תְזוּנָה</h3>

טיפוח

טיפוח

פעילות גופנית

פעילות גופנית

בְּרִיאוּת

בְּרִיאוּת

לחתולי מנקס אין דרישות תזונתיות מיוחדות; עם זאת, מומלץ לספק להם תזונה איכותית, כאשר המרכיב העיקרי בה הוא בשר או דגים אמיתיים.

חתולי מנקס קצרי־שיער זקוקים לצחצוח רק פעם או פעמיים בשבוע, כדי להסיר שיער עודף ולשמור על מראה נקי. לעומת זאת, אם יש לך מנקס ארוך־שיער, חשוב להבריש אותו לפחות פעם ביום, כדי למנוע היווצרות קשרים ומחצלות בפרווה העדינה. המנקסים ידועים בקפיצות ובטיפוס הנמרץ שלהם, ולכן כדאי לקצוץ להם את הציפורניים באופן קבוע – גם כדי להקל עליהם וגם כדי להגן על הרהיטים שלך.

כמו אצל גזעי חתולים אחרים, גם חתולי מנקס מרוויחים מאוד מטיפול שיניים בבית. מומלץ להתחיל להרגיל את החתלתול לצחצוח שיניים מגיל צעיר, כך שהוא יקבל את השגרה בקלות וייהנה מבריאות שיניים טובה לאורך חייו.

חתולי מנקס ידועים בכושרם האתלטי המרשים: הם רצים במהירויות גבוהות, מזנקים לגבהים מרשימים במיוחד ומטפסים כמעט על כל דבר שנמצא בהישג ידם. כדי לספק את הצורך שלהם בפעילות גופנית ובמשחק, מומלץ להציע להם מגדלי חתולים גבוהים, עמודי גירוד יציבים ומגוון רחב של צעצועים. מאחר שחתולי מנקס אוהבים במיוחד משחק אינטראקטיבי, כדאי לבחור צעצועים שיאפשרו גם לכם להשתתף במשחק ולהפוך אותו לחוויה משותפת ומהנה.

חתולי מנקס רבים נהנים מבריאות טובה, אך הגזע עלול להיות חשוף לבעיות מסוימות, ובהן מום מולד הידוע בשם תסמונת מנקס. תסמונת זו היא הפרעה בעמוד השדרה הפוגעת במערכת העצבים המרכזית, ועלולה לגרום לבעיות שונות כגון עצירות, בריחת שתן ואף שיתוק ברגליים האחוריות. בנוסף, לחתולי מנקס יש סיכון גבוה מהממוצע לפתח מחלות בדרכי השתן התחתונות, לרבות אבנים בשלפוחית השתן.

מנקסים עשויים גם להיוולד עם מומים בשלד. לעיתים מדובר בבעיות חמורות, ולעיתים בהשפעה מתונה יותר המתבטאת בעיקר באופן הליכה שונה. במקרים כאלה, ייתכן שעם הגיל החתול יזדקק לתמיכה נוספת בניהול תסמיני דלקת פרקים.

הִיסטוֹרִיָה

מקורו של חתול המנקס באי מאן שבים האירי. שם כינו אותו בתחילה "חתול עקשן",  מונח שחלק מהמקומיים ממשיכים להשתמש בו עד היום. כמו כל חתולי הבית, גם המנקס הוא צאצא של חתול הבר האפריקאי (Felis lybica). החתולים הראשונים שהגיעו לאי מאן נשאו ככל הנראה זנבות ארוכים, אולם לפחות אחד מהם נשא את הגן הדומיננטי שגורם למוטציה טבעית ולחוסר זנב.

בשל היעדר מגוון גנטי באי, המוטציה הזו הלכה והפכה נפוצה יותר עם השנים. החתולים יוצאי הדופן הללו עוררו עניין רב כשהוצגו לראשונה בתערוכות חתולים בסוף המאה ה־19. תקן הגזע הראשון של המנקס פותח בשנת 1903, והגזע זכה להכרה רשמית מוקדמת על ידי איגוד חובבי החתולים (CFA). רי

שומים של חתולי מנקס מתועדים כבר משנות ה־20 של המאה הקודמת. כיום, כל רישומי החתולים הגדולים בעולם מכירים בגזע, ומגדלים אחראיים נוהגים לעיתים להכניס לגידול גם חתולי בית בעלי זנב, כדי לשמור על מגוון גנטי ולחזק את בריאות הגזע. ארבעה גזעי חתולים נוספים פותחו תוך שימוש במנקס כבסיס: האי מאן קצר־השיער, האי מאן ארוך־השיער, הטסמן מנקס ו־הקימריק.

מנקס היסטוריה של חתולים
About the מנקס חָתוּל

תקן הגזע

עיניים

העיניים גדולות, בעלות צורה מעוגלת, והן ממוקמות בזווית קלה הנוטה לכיוון האוזניים.

רגליים וכפות

המנקס יכול להופיע כמעט בכל צבע ובכמעט כל דפוס. הצבעים היחידים שאינם מותרים בתצוגות הם כאלה המרמזים על הכלאה: לבנדר, שוקולד, דפוס מחודד, או שילוב של צבעים אלה עם לבן. צבע עור האף וכפות הרגליים צריך להשתלב בהרמוניה עם צבע פרוותו של החתול.

זָנָב

בעוד שחוסר זנב מוחלט נחשב לתכונה הרצויה ביותר, ייתכן שחתולי מנקס יציגו בליטה קלה של עצם בקצה עמוד השדרה.

תקן הגזע

גוּף

הגוף של המנקס מעוגל וחזק, בעל שרירים מפותחים. החלק האחורי גבוה מהכתפיים, שכן הרגליים האחוריות ארוכות מן הקדמיות. הגב קצר ויוצר קשת רציפה המשתרעת מהמותניים ועד הכתפיים.

רֹאשׁ

הראש של המנקס צריך להיות עגול, עם לחיים מלאות ובולטות. במבט מהצד, הוא מציג אורך בינוני עם שקיעה עדינה מהמצח אל האף. הלוע מפותח וברור, והסנטר חזק ומודגש. לחתולי מנקס יש רפידות שפם ולסתות מפותחות היטב, כאשר הזכרים מציגים בדרך כלל מסת לסת בולטת יותר לעומת הנקבות.

אוזניים

לחתול מנקס אוזניים בינוניות בגודלן, מרווחות היטב זו מזו וממוקמות מעט כלפי חוץ. בסיסי האוזניים רחבים, והן הולכות וצרות לקראת קצוות מעוגלים.

פרווה

לחתול מנקס פרווה כפולה בעלת מרקם קטיפתי וצפוף. במנקס קצר־שיער, הפרווה החיצונית צריכה להיות מבריקה ובעלת מרקם קשה יותר, ואילו במנקס ארוך־שיער הפרווה באורך בינוני, בעלת מגע משיי, עם קשקושי פרווה ארוכים יותר סביב הצוואר, על ה"פריצות" (flanks) ובאזור הבטן.

צֶבַע

ה-Manx עשוי להיות כמעט בכל צבע, והוא עשוי להציג כמעט כל דפוס. הצבעים היחידים שאסורים להצגה הם אלו המרמזים על הכלאה: לבנדר, שוקולד, מחודד או כל אחד מהצבעים הללו מעורבבים עם לבן.

צבע עור האף וכפות כפות צריך להשלים את צבע הפרווה של החתול.