סוקוקה

בשנת 1977, אמנית חיות הבר ג’ני סלייטר מצאה חתולה וחתלתולים שחיו בקצה יער על שטח בבעלות משפחתה ברובע סוקוקה שבמזרח קניה.

בסופו של דבר היא אספה שני גורים, זכר ונקבה, ומהם החלה להתפתח שושלת חתולים חדשה. מאחר ולחתולים שמצאה היו סימנים יוצאי דופן, סלייטר חשדה שמדובר בחתולי בר, אם כי היו תיאוריות נוספות: ייתכן שהחתולה הייתה הכלאה בין חתול בית לחתול בר, או שמדובר במוטציה גנטית ייחודית.

ההסבר הסביר ביותר הוא כי חתולי היסוד היו חתולי חדזונזו פראיים, למעשה חתולי בית שחיים בטבע. בשנת 1978 סלייטר החלה ברצינות בתוכנית גידול, תוך שימוש בחתולים מהאזור של וואטאמו. חלק מהחתולים הובאו כגורים צעירים, ואחרים היו בוגרים פראיים שאולפו בעזרת מזון. התוכנית התרחבה בשנת 1983 כאשר גלוריה מולדרופ מדנמרק קיבלה זוג חתולים מסלייטר והציגה אותם באירופה החל מ־1984. בהמשך, בשנת 1987, סלייטר הוסיפה חתול רחוב כהה מוואטאמו כדי לשפר את המגוון הגנטי.

ייתכן שמהכנסה זו הגיע דפוס נקודת הלינקס שנראה אצל חלק מהסוקוקה כיום. בשנת 1989 הצטרפו חתולים נוספים מקניה לתוכנית הרבייה בדנמרק, ובמקביל סיפקה סלייטר מלאי יסוד למגדל איטלקי בשם בוב שוורץ. זמן קצר לאחר מכן, ג’ני קנוקר, אנגלייה שגרה סמוך לסלייטר, אספה חתולי פרא נוספים מיער סוקוקה. מהחתולים הללו יצאו המלטות חדשות שנשלחו לאירופה ולארצות הברית, וכך נוצר קו גידול נוסף שנבדל באופן ברור מקו סלייטר.

ייתכן שגזעים נוספים נטמעו בגזע הסוקוקה של ימינו, אך לא ידוע הדבר בוודאות. הפדרציה הבינלאומית לחתולים (FIFe) העניקה לסוקוקה רישום רשמי בשנת 1993. נכון להיום, רק כמה רישומים נוספים מכירים בו: איגוד החתולים הבינלאומי (TICA), איגוד החתולים הקנדי (CCA) והמועצה המנהלת של בריטניה לחפצי חתולים (GCCF).