גזזת חתולים (פטרת) : גורמים, תסמינים ודרכי טיפול

מטרת מאמר זה היא להציג הסבר פשוט וברור על גזזת עבור בעלי חתולים. מדובר במחלת עור נפוצה בחתולים, בעלת חשיבות מיוחדת משום שהיא מחלה זואונוטית (כלומר, יכולה לעבור גם לבני אדם).

מהי גזזת?

גזזת (המכונה גם דרמטופיטוזיס) היא זיהום פטרייתי של העור, השיער והציפורניים, אשר גורם בדרך כלל לאזורים מעגליים של נשירת שיער ולשינויים נוספים בעור, בפרווה ובציפורניים. למרות השם, אין מדובר בתולעת — אלא בפטרייה.

הזיהום יכול להיגרם על ידי מספר סוגים של פטריות, המכונות דרמטופיטים.

הדרמטופיטים הנפוצים ביותר בחתולים כוללים:

• Microsporum canis: לרוב מועבר במגע עם חתול נגוע אחר
• Trichophyton mentagrophytes: בדרך כלל מועבר בעקבות מגע עם מכרסמים
• Microsporum persicolor: נדיר יותר, לרוב בעקבות מגע עם שרקנים
• Trichophyton erinacei: נדיר גם כן, ומקושר למגע עם קיפודים

עד כמה גזזת נפוצה בקרב חתולים?

גזזת היא זיהום נפוץ, במיוחד בקרב גורי חתולים וחתולים צעירים. חתולים בוגרים נוטים לפתח עמידות בעקבות חשיפה מוקדמת יותר במהלך חייהם, ולכן נפגעים פחות. עם זאת, חתולים מבוגרים הסובלים מבעיות במערכת החיסון עלולים להיות רגישים יותר להידבקות.

באילו דרכים חתול יכול להידבק בגזזת?

חתולים נדבקים בגזזת בעקבות מגע עם נבגים פטרייתיים — בין אם במגע ישיר עם בעל חיים נגוע, ובין אם דרך חפצים מזוהמים כמו רהיטים, מצעים, קערות מזון, מברשות או מסרקים.

לאחר שהנבגים מגיעים לעור, הם מתחילים להתפתח וליצור מבנים פטרייתיים (היפאות), המתפשטים כלפי חוץ ופנימה. הם חודרים לשכבות העור והציפורניים (הקרטין) וכך מבססים את הזיהום.

באילו דרכים בני אדם יכול להידבק בגזזת?

בעלי חיות מחמד צריכים להיות מודעים לכך שגזזת היא זואונוזה – בני אדם יכולים לאסוף גזזת מחיות המחמד שלהם. נגעי גזזת בבני אדם הם בדרך כלל אזורים עגולים ואדמומיים בעור, הנראים במיוחד באזורים שבהם ייתכן שהאדם היה במגע פיזי עם החתול (למשל, האמות, הידיים והצוואר).

ילדים ובני נוער נוטים יותר להידבק בגזזת; חשיפה קודמת יכולה להקנות רמה מסוימת של חסינות אצל מבוגרים. אם אדם נדבק, עליו לפנות לרופא.

כדי להפחית את הסיכון להדבקה בבני אדם, יש לנקוט זהירות בעת טיפול בחתול החשוד כנגוע בגזזת. מומלץ במיוחד להרחיק חתולים נגועים מילדים.

תסמינים של גזזת בחתולים

סימנים קליניים הקשורים לגזזת הם אזורים של נשירת שיער (התקרחות), כמו גם אזורים קרומים וגלדים, קשקשי עור מוגברים (כמו קשקשים) ורמה משתנה של דלקת (סוג של דרמטיטיס, עם אדמומיות, כאב וגירודים).

לעיתים ניתן לראות אזורים ממוקדים וברורים של נשירת שיער (האזור הקרח הקלאסי בקוטר של כ־1–2 ס”מ). במקרים אחרים, ייתכן שיופיע אזור רחב יותר של התקרחות (כגון ראש כמעט ללא פרווה), או נשירת שיער מפושטת יותר בכל הגוף, היוצרת מראה לא אחיד או “אכול”.

אבחון של גזזת

אם הווטרינר שלך חושד שייתכן שלחתול שלך יש גזזת, ניתן לנקוט את הצעדים הבאים.

1. נטילת היסטוריה מפורטת

הווטרינר שלך יבחן וידון בכל ההיבטים של אורח החיים והטיפול בחתול. מאחר שקיימים גורמים נוספים היכולים לגרום לסימנים דומים לאלו של גזזת, מידע זה יסייע להבדיל בין הסיבות האפשריות השונות.

2. בדיקה גופנית

הווטרינר שלך יבדוק את החתול שלך בזהירות, יציין סימנים פיזיים של מחלה, ישלול גורמים אחרים לסימנים המוצגים (כגון פרעושים, כינים, טפילים אחרים).

3. הקרנת מנורות עץ

הווטרינר עשוי להשתמש באור אולטרה־סגול (מנורת ווד) כדי לבדוק את עור החתול ואת האזורים הפגועים. זנים מסוימים של Microsporum canis יוצרים חומרים שזוהרים בצבע ירוק־תפוח תחת אור זה. עם זאת, תוצאה שלילית אינה שוללת גזזת, שכן לא כל המקרים יראו זוהר בבדיקה זו.

4. בדיקה מיקרוסקופית של שערות ופסולת עור

הווטרינר עשוי לקחת דגימות של שיער וקשקשת מאזורים נגועים ולבדוק אותן במיקרוסקופ, במטרה לזהות נבגים פטרייתיים או היפאות.

אם נצפית פלואורסצנציה תחת אור אולטרה־סגול, הווטרינר עשוי לאסוף שערות נגועות או חומר עור זוהר, מאחר שסביר יותר שדגימות אלו יניבו תוצאה חיובית בבדיקה המיקרוסקופית.

5. תרבות פטרייתי

תרבית פטרייתית היא השיטה היחידה המאשרת באופן מוחלט אבחנה של גזזת. ניתן לאסוף דגימות שיער באמצעות תלישה עדינה באצבעות או בעזרת פינצטה תוך שימוש בכפפות, או באמצעות שיטת מברשת שיניים (צחצוח האזור הפגוע ולאחר מכן העברת הזיפים על מצע גידול פטרייתי).

לעיתים הווטרינר יבצע תרבית פטרייתית במקום (למשל באמצעות מצע Sabouraud או מצע דומה), ובמקרים אחרים הדגימה תישלח למעבדה חיצונית. בדיקה במעבדה נחשבת לרוב מדויקת יותר, במיוחד לצורך זיהוי מדויק של סוג הדרמטופיט הגורם לזיהום.

6. בדיקת PCR

בדיקת PCR (תגובת שרשרת פולימראז) היא שיטה מתקדמת יותר לאבחון גזזת, ולעיתים מומלץ להשתמש בה. בעוד שתרבית פטרייתית עשויה להימשך לפחות 14 ימים עד לקבלת תוצאה סופית, בדיקת PCR יכולה לספק תשובות בתוך יום עד שלושה ימים בלבד.

7. ביופסיית עור

אם בדיקות אחרות אינן נותנות תשובה, הדרך הסופית לברר את הגורם לנגעים בעור היא ביצוע ביופסיה מלאה, הנבדקת במיקרוסקופ על ידי פתולוג מנוסה.

בדיקה זו אינה נדרשת בכל מקרה, אך במצבים נדירים שבהם התוצאות בשיטות אחרות שליליות, ייתכן שתישקל. לעיתים ביופסיה מבוצעת לצורך בירור מחלות עור אחרות, ובמהלכה עשוי להתגלות זיהום גזזת באופן בלתי צפוי.

טיפול בגזזת

הטיפול בגזזת כולל לרוב טיפול תרופתי מקומי בתוספת תרופות דרך הפה וטיפול בבית.

הטיפול בגזזת מתבצע בצורה מיטבית באמצעות שילוב של טיפול מקומי וטיפול מערכתי (תרופות דרך הפה), יחד עם טיפול בסביבה. במשקי בית עם מספר חתולים, במקרה של התפרצות, ייתכן שיהיה צורך לטפל בכל החתולים — גם באלו שאינם מראים סימנים.

טיפול מקומי לחתול

טיפול מקומי כולל מריחה ישירה של תרופות על עורו ופרוותו של החתול. דוגמאות לכך הן שמפו, קרמים ומשחות אנטי־פטרייתיות, המכילים רכיבים כגון מיקונזול, כלורהקסידין, טרבינאפין, קלוטרימאזול או אנילקונאזול.

לעיתים יש צורך לגזור את פרוות החתול כדי להפחית הדבקה חוזרת מנבגי פטריות הנצמדים לשיער. פעולה זו נדרשת לעיתים קרובות יותר בחתולים ארוכי שיער.

טיפול מערכתי לחתול

ניתן לתת לחתול תרופות שונות דרך הפה לטיפול מערכתי בגזזת (כלומר טיפול הפועל מבפנים). דוגמאות כוללות:

• Griseofulvin: זהו טיפול מסורתי שהיה יעיל מאוד, אך כיום השימוש בו מוגבל במדינות רבות. תופעות הלוואי כוללות סיכון לעוברים (וכן לתינוקות במקרה של חשיפה אצל נשים בהריון), ולכן השימוש בו פחת.
• Itraconazole: כיום זו התרופה האנטי־פטרייתית המורשית העיקרית לטיפול בגזזת בחתולים בבריטניה ובמדינות נוספות. היא ניתנת בצורת נוזל פעם ביום למשך שבוע, לאחר מכן הפסקה של שבוע, ולאחר מכן שבוע נוסף של טיפול. משטר זה נמשך כך שהתרופה ניתנת בשבועות 1, 3 ו־5, אך לא בשבועות 2 ו־4.

טיפול בסביבה

גזזת עלולה לפעמים לגרום לנשירת שיער כללית המשווה לחתול מראה אכול עש.

יש לטפל גם בסביבת המחיה של החתול, למשל באמצעות שאיבה יסודית של האזורים שבהם הוא שוהה (ולאחר מכן השלכת שקית השואב), וכן ניקוי משטחים קשים כמו רצפות בעזרת אקונומיקה או חומר חיטוי מתאים.

פעולות אלו חשובות כדי למנוע הדבקה של בעלי חיים או בני אדם אחרים, וכן כדי להפחית את הסיכון להדבקה חוזרת של החתול המטופל.

כמה עולה לטפל בחתול עם גזזת?

לא ניתן להעריך מראש את עלות הטיפול בגזזת, משום שהדבר תלוי בגורמים רבים המשתנים ממקרה למקרה. לכן מומלץ לבקש מהווטרינר הערכת עלות מפורטת לפני שממשיכים בטיפול. במשק בית עם מספר חתולים, ייתכן שיהיה צורך לטפל בכולם, דבר שעשוי להעלות באופן משמעותי את העלות הכוללת.

באופן כללי, טיפול מקומי נוטה להיות פחות יקר, בעוד שטיפול סיסטמי דרך הפה, כגון איטראקונאזול, עשוי להיות יקר יותר. עם זאת, טיפול דרך הפה חשוב מאוד כדי להשיג החלמה יעילה ובזמן סביר.

ניטור ופרוגנוזה

ייתכן שיומלץ לבצע בדיקות חוזרות של עור ופרווה כדי לוודא שהושגה החלמה מלאה.