טפילי מעיים של חתולים: גורמים, תסמינים וטיפול

טפילי מעיים, שלעיתים מכונים “תולעים”, נפוצים למדי בקרב חתולי מחמד. טפילים אלו חיים בתוך גוף החתול ועלולים לפגוע בבריאותו.

לעיתים לא תבחינו כלל בכך שלחתול יש טפילי מעיים, אלא אם מופיעים סימנים ברורים (עליהם נרחיב בהמשך) או כאשר ההדבקה מתקדמת והחתול מתחיל להראות תסמינים פיזיים.

וטרינרים מאוניברסיטת קורנל מעריכים כי עד 45% מהחתולים עלולים להידבק בטפילי מעיים. טפילי המעיים הנפוצים ביותר שמדביקים חתולים הם תולעים עגולות, תולעי קרס, תולעי סרט, coccidia וג’יארדיה.

כיצד חתולים נדבקים בטפילי מעיים?

חתולים יכולים להידבק בטפילי מעיים בדרכים שונות, בהתאם לסוג הטפיל ולגיל החתול. חתולים הנמצאים בסיכון גבוה במיוחד כוללים גורי חתולים, חתולים שיוצאים החוצה, וכן חתולים שמגיעים מסביבות עם ריבוי חתולים, כמו מקלטים, חנויות לחיות מחמד או בתי גידול.

גורי חתולים נדבקים לעיתים קרובות מאמם בזמן ההנקה, שכן חלק מהטפילים יכולים לעבור דרך חלב האם. לכן, הדבקה בתולעים בגורים היא תופעה נפוצה. בדרך כלל מתחילים בתילוע מגיל כשבועיים, וממשיכים כל שבועיים עד גיל כשלושה חודשים. לאחר מכן, מגיל 3 עד 6 חודשים, נהוג לבצע תילוע אחת לחודש.

גם חתולים בוגרים וגורים יכולים להידבק דרך שיתוף קערות מזון ומים או ארגזי חול עם חתולים נגועים, אכילת מכרסמים (שיכולים לשאת תולעים עגולות או תולעי סרט), בליעת צואה, אדמה מזוהמת או חומר צמחי (שעלולים להכיל תולעים עגולות, תולעי קרס, קוקסידיה או ג׳יארדיה), וכן דרך פרעושים הנושאים תולעי סרט.

אילו סוגים של טפילי מעיים מקבלים חתולים?

חתולים יכולים להידבק במגוון רחב של טפילים פנימיים. בין טפילי המעיים הנפוצים ביותר בחתולי מחמד ניתן למנות:

תולעים עגולות

תולעים עגולות (Toxocara cati ו־Toxascaris leonina) הן טפילי המעיים הנפוצים ביותר בחתולים. למרות שכל חתול יכול להידבק בהן, הן שכיחות במיוחד אצל גורי חתולים.

גורים שנדבקו בתולעים עגולות עשויים להציג בטן נפוחה ובולטת. התולעים חיות במעיים וניזונות מהמזון שהחתול צורך, ובמקרים של הדבקה ממושכת הן עלולות להוביל לתת־תזונה.

חשוב לציין כי תולעים עגולות עלולות לעבור גם לבני אדם.

תולעי קרס

תולעי קרס הן תולעים קטנות הנצמדות לדופן המעי, שם הן ניזונות מדם החתול. במקרים של נגיעות חמורה, הן עלולות לגרום לאנמיה.

חתולים יכולים להידבק כאשר הם בולעים זחלים של תולעי קרס או באים במגע עם צואה, פסולת או אדמה מזוהמת. כאשר חתול דורך על משטח נגוע, הזחלים יכולים לחדור לגוף דרך העור.

תולעי קרס עלולות לעבור גם לבני אדם ולבעלי חיים אחרים.

תולעי סרט

חתולים או גורי חתולים נדבקים בדרך כלל בתולעי סרט כאשר הם בולעים פרעוש נגוע במהלך הטיפוח העצמי. הפרעוש משמש כמארח ביניים לתולעת הסרט, וכאשר החתול בולע אותו — התולעת מתפתחת במעיים ונצמדת לדופן המעי.

חתולים יכולים להידבק גם על ידי אכילת מכרסמים או חיות קטנות אחרות הנגועות בתולעי סרט. לאחר שהתולעת מתבססת בגוף, היא יכולה להגיע לאורך של עד כ־30 ס״מ.

תולעי סרט מורכבות ממקטעים. חלקים קטנים הנקראים פרוגלוטידים יכולים להתנתק מהתולעת ולצאת עם הצואה. ניתן לראות אותם בעין בלתי מזוינת, והם נראים כמו גרגרי אורז לבנים או צהבהבים.

קוקסידיה (Coccidia)

תמונה מאת urbananimalveterinary.com

קוקסידיוזיס נגרמת על ידי קוקסידיה (Isospora felis, Isospora rivolta) — טפילים חד־תאיים מיקרוסקופיים החיים בדופן המעי של החתול. חתולים נדבקים כאשר הם בולעים צואה של חתול נגוע או אדמה מזוהמת.

הטפיל עלול לגרום לשלשול חמור, אשר יכול להיות מסכן חיים במיוחד אצל גורי חתולים צעירים.

ג’ארדיה

זיהום ג׳יארדיה, המכונה ג׳יארדיאזיס, נגרם על ידי טפיל חד־תאי מיקרוסקופי (Giardia duodenalis) החי במעיים וגורם לשלשולים. גורי חתולים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר, לצד חתולים מבוגרים, חתולים עם מערכת חיסונית מוחלשת וחתולים חולים.

חתולים נדבקים כאשר הם בולעים צואה של חתול נגוע. קיימת גם אפשרות להעברת הזיהום לבני אדם.

תסמינים של תולעי חתול

הסימפטומים של תולעי חתול יכולים להיות עדינים, ולפעמים מתגלים רק במהלך בדיקת צואה שגרתית. תסמינים אחרים כוללים אנמיה, נפיחות, תסמיני עיכול וסימנים של תת תזונה.

ייתכן שלא תראה סימנים ברורים לכך שלחתול שלך יש טפילי מעיים, גם אם הם כבר משפיעים על בריאותו.

לכן, וטרינרים ממליצים לבצע בדיקות צואה שגרתיות (בדיקות צואה) פעם או פעמיים בשנה, כדי לאתר ביצי תולעים או ציסטות של טפילים חד־תאיים. אם אפשר, מומלץ להביא דגימת צואה טרייה לבדיקה.

במקרים של נגיעות משמעותית, ייתכן שיופיעו סימנים המעידים על טפילי מעיים.

תסמינים של תולעים כוללים:

• אנמיה
• בטן נפוחה
• עצירות
• שלשול
• גזים
• עייפות (חוסר אנרגיה)
• ליקוק או נשיכה באזור שמתחת לזנב
• אובדן תיאבון
• תת־תזונה
• עיכוב בגדילה
• גרירת הישבן על הרצפה (סקוטינג)
• הקאות
• ירידה במשקל

טיפול והחלמה

הטיפול בטפילי מעיים מתבצע באמצעות תרופות הנקראות אנטהלמינטיות, אשר מיועדות להשמיד תולעים וטפילי מעיים נוספים. למרות שחלק מהתכשירים זמינים ללא מרשם, חשוב להבין שכל תרופה פועלת נגד סוגים מסוימים של טפילים — ולכן יש לזהות תחילה את סוג הטפיל.

כדי לקבוע זאת, הווטרינר יבצע בדיקת צואה. לאחר איסוף דגימה (או הבאת דגימה טרייה), הצואה נבדקת תחת מיקרוסקופ. הבדיקה מתמקדת בזיהוי ביצי תולעים, ציסטות של ג׳יארדיה או אוציסטות של קוקסידיה, וכך ניתן לאבחן את סוג הטפיל.

חתולים יכולים להיות נגועים ביותר מסוג אחד של טפיל בו־זמנית. לעיתים תרופה אחת מספיקה לטיפול, אך במקרים אחרים יש צורך בשילוב של מספר תרופות.

אם יש בבית חתולים נוספים, הווטרינר עשוי להמליץ לטפל בכולם כדי למנוע הדבקה חוזרת.

במקרה של תולעי סרט, הטיפול כולל שני שלבים. תחילה, הווטרינר ירשום תרופה להשמדת תולעי הסרט בגוף החתול. לאחר מכן, יש לטפל גם בפרעושים — הן על החתול והן בסביבתו.

הקשר בין פרעושים לתולעי סרט הוא ישיר, שכן חתולים נדבקים בתולעי סרט דרך בליעת פרעוש נגוע. לכן, כל עוד קיימים פרעושים, קיים סיכון להדבקה חוזרת.

הווטרינר עשוי להמליץ על טיפול נגד פרעושים בצורת תכשיר פומי או מקומי. בנוסף, חשוב לטפל גם בבית ובסביבה החיצונית — באמצעות תכשירים ייעודיים או בעזרת שירותי הדברה מקצועיים.

מניעת טפילי מעיים של חתולים

כאשר מדובר בטפילי מעיים, מניעה היא הדרך היעילה ביותר להתמודדות. טיפולים מונעים חודשיים נגד פרעושים, קרציות ותולעי לב יכולים להגן גם מפני חלק מטפילי המעיים (במיוחד תולעים עגולות ותולעי קרס). מומלץ להתייעץ עם הווטרינר לגבי תוכנית המניעה המתאימה ביותר לחתול שלך.

לא משנה באיזה אמצעי מניעה תבחרו, חשוב להשתמש בו באופן קבוע לאורך כל השנה ולהקפיד על הוראות השימוש.