סלמונלה בחתולים: גורמים, תסמינים וטיפול

סלמונלוזיס הוא זיהום הנגרם על ידי חיידק הסלמונלה. הזיהום עלול לגרום למחלה אצל בני אדם ובעלי חיים בעקבות בליעה של חומר מזוהם — לרוב מזון או מים שנחשפו לצואה. חתולים חולים בכך לעיתים נדירות, אלא אם מערכת החיסון שלהם מוחלשת, אך הם כן יכולים לשאת ולהעביר את החיידק.

להלן כמה דברים שכדאי לדעת אם עולה חשד שלחתול יש סלמונלוזיס.

מהי סלמונלה?

סלמונלה היא חיידק גרם־שלילי בצורת מתג, המשתייך למשפחת ה־Enterobacteriaceae. קיימים שני מינים עיקריים של סלמונלה — S. enterica ו־S. bongori — אשר מתחלקים לתת־מינים רבים ולמעל אלפיים סרוטיפים.

החיידק יכול לגרום למחלות ביונקים (כולל בני אדם), בעופות ובזוחלים, ומהווה גורם משמעותי לדאגה בריאותית ברחבי העולם.

מהם הסימנים והתסמינים של סלמונלה אצל חתולים?

התסמינים של סלמונלה בחתולים (סלמונלוזיס) תלויים בשאלה אם החתול שלך סובל מדלקת מעיים או ספטיסמיה מערכתית, סוג של הרעלת דם.

מחלת הסלמונלוזיס (הנגרמת על ידי חיידק הסלמונלה) מתבטאת לרוב כדלקת במערכת העיכול או כספטיסמיה מערכתית, המכונה גם טיפוס.

דלקת מעיים היא דלקת וזיהום של מערכת המעי, כאשר חיידקי הסלמונלה פולשים למעיים וגורמים למחלות מערכת העיכול, ניתן להתייחס לזה גם כדלקת גסטרו כאשר מעורבים הקיבה והמעי הדק.

ספטיסמיה היא זיהום בדם, המכונה גם הרעלת דם, כאשר החיידק חודר לזרם הדם ומתפשט בכל הגוף. ישנן מחלות אחרות פחות שכיחות הנגרמות על ידי סלמונלה כמו זיהומים בדרכי הנשימה, דלקת קרום המוח, הפלות ודלקת פרקים .

הצורה הנפוצה ביותר של זיהום נקראת למעשה מצב נשאות. במצב זה, בעל החיים נושא כמויות גדולות של החיידק במערכת העיכול ומפריש אותו בצואה, אך אינו מראה סימני מחלה. מצב זה מכונה נשאות אסימפטומטית, והוא הדרך המרכזית שבה המחלה מתפשטת לבעלי חיים אחרים.

סלמונלוזיס בחתולים נחשב נדיר יחסית.

ברוב המקרים, חתול שנחשף לסלמונלה יהיה נשא בלבד — ללא סימנים קליניים — אך עדיין יוכל להפיץ את החיידק. חתולים שכן מפתחים מחלה הם לרוב כאלה עם מערכת חיסון מוחלשת, למשל עקב וירוס לוקמיה חתולית או וירוס הכשל החיסוני בחתולים, או מצבים רפואיים אחרים.

גם גורי חתולים שנחשפו לכמות גדולה של החיידק נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח זיהום, מאחר שמערכת החיסון שלהם עדיין אינה מפותחת במלואה.

דלקת מעיים

הסימן הנפוץ ביותר בחתולים עם סלמונלה דלקת מעיים, הוא שלשול. השלשול מכיל לפעמים דם או ריר. חתולים אלו יכולים גם להיות רדומים, לעלות על חום , להקיא, להפוך לאנורקטיות, לסבול מכאבי בטן, לרדת במשקל, ויכולים להתייבש עם שלשול ממושך או פשוט לא לשתות מספיק מים בגלל קלקול קיבה.

ספטיסמיה

חתולים עם צורה מערכתית של זיהום סלמונלה נראים לרוב אפאטיים, סובלים מחום, חוסר תיאבון, וריריות חיוורות. בנוסף, ייתכנו דופק ונשימה מואצים, ובמקרים חמורים הם עלולים להיכנס למצב של שוק. לעיתים ניתן לראות גם בלוטות לימפה מוגדלות לצד סימנים הקשורים למערכת העיכול.

איך מאבחנים סלמונלה אצל חתולים?

אם יש חשד שלחתול יש סלמונלוזיס, חשוב לפנות מיד לווטרינר.

לעיתים קרובות החתול מציג תסמינים לא ספציפיים, כמו שלשול כרוני או סימנים אחרים שתוארו קודם. הווטרינר יבצע בדיקה גופנית, שעשויה להיות תקינה או להצביע על ממצאים — בהתאם לחומרת המצב.

כדי לאבחן בוודאות סלמונלה, יש לבודד את החיידק ולזהות אותו באמצעות בדיקות מעבדה של תרבית ורגישות. ניתן לזהות את החיידק מדגימות כמו דם, שתן, מח עצם או נוזל שדרה, אך ברוב המקרים הוא מבודד מדגימת צואה של בעל החיים. לאחר גידול החיידק במעבדה, מבצעים בדיקות רגישות כדי לקבוע לאילו אנטיביוטיקות הוא מגיב — וכך להתאים טיפול מדויק ויעיל.

כיצד לבדוק סלמונלה בחתולים?

ניתן להשתמש גם בבדיקת PCR (תגובת שרשרת פולימראז) לזיהוי חיידקי סלמונלה.

בדיקות נוספות, כמו בדיקות דם, עשויות להצביע על שינויים הנובעים מספטיסמיה או מדלקת במערכת העיכול שנגרמה על ידי החיידק. ממצאים כאלה יכולים לכלול סימני התייבשות, זיהום, דלקת, אנמיה או פגיעה בתפקוד איברים.

איך מטפלים בסלמונלה אצל חתולים?

חתול המקבל נוזלים תת עוריים, טיפול נפוץ לאובדן נוזלים כתוצאה משלשול.

טיפול אנטיביוטי

וטרינרים רבים נמנעים משימוש באנטיביוטיקה לטיפול בסלמונלוזיס אצל חתולים, במיוחד כאשר מדובר בנשאות אסימפטומטית או במחלה קלה של מערכת העיכול. שימוש לא מבוקר באנטיביוטיקה עלול לתרום להתפתחות עמידות חיידקים ואף להחמיר זיהומים.

טיפול אנטיביוטי נשמר בדרך כלל למקרים חמורים יותר — כאשר החתול סובל מזיהום מערכתי או ממערכת חיסון מוחלשת. סוג האנטיביוטיקה נקבע בהתאם לתוצאות בדיקות התרבית ולרגישות החיידק לטיפול.

טיפול תומך

הטיפול התומך נקבע בהתאם לסימנים הקליניים שהחתול מציג ולחומרת הזיהום בסלמונלה. חשוב במיוחד לשמור על מאזן נוזלים תקין, בעיקר אם החתול סובל משלשולים.

הִידרָצִיָה

במקרים קלים המטופלים במסגרת אשפוז, נוזלים ניתנים תת־עורית (מתחת לעור). במקרים חמורים יותר, כאשר יש מחלה מערכתית או ספטיסמיה, החתול מאושפז ומקבל נוזלים דרך הווריד, אנטיביוטיקה תוך־ורידית, ולעיתים גם עירוי פלזמה או דם — במיוחד במצבים של ספטיסמיה.

בקרת בחילות

במקרים שבהם החתול מקיא, ניתן להשתמש בתרופות נגד בחילה, ויש להאכיל אותו בתזונה קלה לעיכול ודלת שומן. במקרים קלים, הפרוגנוזה לרוב טובה וניתן לטפל בחתול במסגרת ביתית תחת מעקב. לעומת זאת, במקרים חמורים יותר הדורשים אשפוז, או אצל חתולים עם מערכת חיסון מוחלשת, הפרוגנוזה נוטה להיות פחות טובה.

איך חתולים מקבלים סלמונלה?

חתולים עלולים להידבק בסלמונלה על ידי בליעת מזון, מים או אדמה שזוהמה בצואה נגועה.

חתולים נדבקים בסלמונלה בדרך כלל דרך מסלול צואה־פה — כלומר כאשר הם בולעים מזון, מים או אדמה שזוהמו בצואה המכילה את החיידק.

מצב זה מוכר יותר כהרעלת מזון או מחלה המועברת דרך מזון, כאשר חתול חולה לאחר צריכת מזון מזוהם.

אחד מגורמי הסיכון המשמעותיים לסלמונלוזיס אצל חתולים הוא תזונה המבוססת על מזון נא, במיוחד בשר נא.

מחקרים של המרכז לבקרת מחלות (CDC) הראו כי כ־25% מדגימות המזון הגולמי לחיות מחמד נמצאו חיוביות לחיידקים מזיקים כמו סלמונלה. בשל הסיכון להרעלת מזון ולחשיפה לפתוגנים נוספים, רוב הווטרינרים אינם ממליצים על תזונה המבוססת על מזון נא לחתולים.

מאחר שחתולים הם לעיתים נשאים אסימפטומטיים, חתול שנושא סלמונלה עלול להדביק גם בני אדם, הרגישים יותר לפתח מחלה. מצב זה נקרא זיהום זואונוטי — כלומר מחלה שיכולה לעבור בין בעלי חיים לבני אדם.

דרך העברה פחות נפוצה של סלמונלה היא באמצעות שאיפה — כאשר החיידק נכנס לדרכי הנשימה דרך האוויר.