סרטן עצמות בחתולים (אוסטאוסרקומה): גורמים, תסמינים וטיפול

מהו סרטן העצמות בחתולים?

חשוב להבין את המונחים הבסיסיים הקשורים לסרטן אצל כלבים וחתולים, כפי שנהוג גם ברפואה האנושית—מדובר בשפה מקצועית משותפת בין המינים.

“סרטן” הוא מונח רפואי המתאר סוג אגרסיבי של ניאופלזיה (מיוונית: “תאים חדשים”) או גידול (מלטינית: “נפיחות”).
ניאופלזיה, או גידולים, מתייחסת לתהליך שבו קבוצת תאים לא תקינים בגוף מתחילה להתחלק ולהתרבות ללא שליטה, מה שמוביל להיווצרות של מסה או נפיחות המורכבת מתאים אלו. תאים כאלה יכולים להתפתח כמעט בכל מקום בגוף וממגוון רחב של סוגי תאים.

ניאופלזיה או גידולים מתחלקים לשני סוגים עיקריים: שפירים וממאירים. המונח “סרטן” מתייחס לניאופלזיה ממאירה, כלומר לגידולים ממאירים.

גידולים שפירים אינם מתפשטים לחלקים אחרים בגוף ואינם חודרים לרקמות סמוכות, ולכן לרוב קל יותר לטפל בהם ואף לרפא אותם. במקרים רבים, הסרה כירורגית מספיקה.
לעומת זאת, גידולים ממאירים—כלומר סרטן—נוטים להתפשט לחלקים אחרים בגוף דרך מחזור הדם ומערכת הלימפה (תהליך המכונה “גרורות”). הם גם עלולים לחדור לבלוטות לימפה ולרקמות סמוכות, ולכן בדרך כלל קשים יותר לטיפול ולריפוי, ולעיתים ניתוח לבדו אינו מספיק.

כאשר תאי עצם מפתחים גידול ממאיר, מצב זה נקרא סרטן העצם. סרטן כזה יכול להיות ראשוני או משני.

סרטן עצם ראשוני, או גידולי עצם ראשוניים, מתייחס למצב שבו הסרטן מתפתח מלכתחילה בתוך תאי העצם. קיימים מספר סוגי תאים שמהם יכול להתפתח הגידול: תאי עצם (אוסטאוסרקומה), תאי סחוס (כונדרוסרקומה), תאי רקמה סיבית (פיברוסרקומה), תאי מח עצם (המנגיוסרקומה), ולעיתים גם תאים אחרים (כגון קרצינומה של תאי קשקש הפולשת לרקמת העצם). מבין אלה, אוסטאוסרקומה (OSA) היא השכיחה ביותר ומהווה עד כ-80% ממקרי סרטן העצם. הסרקומות של הרקמות הרכות הן הקבוצה השכיחה הבאה.
סרטן עצם משני מתאר מצב שבו הסרטן מתחיל באזור אחר בגוף ולאחר מכן מתפשט (שולח גרורות) אל העצמות. מצב זה נדיר יותר בהשוואה לסרטן עצם ראשוני.

סרטן עצמות ראשוני יכול לשלוח גרורות (להתפשט לאיברים אחרים, כמו הריאות), אך אצל חתולים הדבר מתרחש בתדירות נמוכה יחסית (כ-5–10% מהמקרים), לעומת כלבים שבהם שיעור הגרורות גבוה בהרבה (מעל 90%).

כמחצית ממקרי סרטן העצמות מתרחשים ב”שלד התוספתי”, כלומר בעצמות הארוכות של הגפיים, בעוד המחצית השנייה מופיעה ב”שלד הצירי”, הכולל את הגולגולת (במיוחד אזור הפה, כמו הלסת התחתונה) ואת עמוד השדרה. העצמות שנפגעות בשכיחות הגבוהה ביותר הן עצם הירך הדיסטלית (החלק התחתון של עצם הירך), השוקה הפרוקסימלית (החלק העליון של עצם השוק), עצם הזרוע (הומרוס) והאצבעות.

סרטן עצמות מופיע לרוב אצל חתולים בגיל הביניים ומעלה, כאשר הסימנים מתחילים בדרך כלל סביב גיל 9. השכיחות של סרטן עצמות ראשוני מוערכת בכ-3–5 מקרים לכל 100,000 חתולים.

תסמינים של סרטן עצמות בחתולים

תמונה המציינת חתול המציג סימנים פוטנציאליים לסרטן העצמות

התסמינים של סרטן העצמות בחתולים כוללים נפיחות פיזית, צליעה, הליכה לא תקינה ואי-טוב כללי.

סרטן העצמות גורם להיווצרות נפיחות חריגה באזור הפגוע בשלד. הוא מוביל להופעת סימנים של פגיעה בבריאות משתי סיבות עיקריות:

הסרטן גורם לכאב
הנפיחות עצמה יוצרת בעיות מכניות, כלומר מפריעה לתפקוד התקין

הסימנים הקליניים שבעלים עשויים להבחין בהם כוללים את הנפיחות עצמה, לצד צליעה, הליכה לא תקינה ותחושה כללית של חוסר חיוניות. חתולים מושפעים עשויים להיראות אפאטיים, עם ירידה בתיאבון ותנועה איטית יותר.

במקרים רבים הצליעה משמעותית, ולעיתים החתול אף נמנע מלהניח את האיבר הפגוע על הקרקע. כאשר סרטן העצמות מופיע באזור הפה, ייתכן שהחתול יסרב לאכול. ירידה במשקל היא תופעה שכיחה.

אבחון סרטן העצמות בחתולים

אם הווטרינר חושד כי ייתכן שהחתול שלך סובל מסרטן העצמות, ניתן להתחיל בתהליך אבחון שכולל מספר שלבים, ובמהלכו ייתכן שתישקל הפניה לאונקולוג וטרינרי.

היסטוריה מפורטת

הווטרינר שלך ישוחח איתך על כל היבט בחייו של החתול. ישנם מצבים נוספים שיכולים לגרום לסימנים הדומים לסרטן העצמות, ואיסוף ההיסטוריה הרפואית יסייע להבחין בין הגורמים האפשריים. דוגמאות לכך כוללות זיהומים בעצמות, פציעות או פגיעות כתוצאה מקרבות.

כדוגמה למורכבות האבחון, ייתכן שבעלים יחשוב שהחתול שבר עצם בעקבות אירוע קל. בפועל, סרטן העצמות עלול להחליש את מבנה העצם, ולגרום לשבר שמכונה שבר פתולוגי.

במקרים כאלה, רק לאחר ביצוע צילומי רנטגן ניתן לגלות שהעצם נחלשה בעקבות תהליך סרטני עוד לפני שהשבר התרחש.

בְּדִיקָה גוּפָנִית

הווטרינר יבצע בדיקה יסודית של החתול שלך, במטרה לשלול גורמים אחרים שיכולים להסביר את הסימנים שמופיעים.

בדיקות דם שגרתיות ועבודות מעבדה אחרות

הווטרינר עשוי להמליץ על בדיקות דם, כולל בדיקות שגרתיות כמו ספירת דם (המטולוגיה) ופרופיל ביוכימי, כדי לוודא שאין מצב רפואי אחר שמשפיע על החתול. בנוסף, ייתכן שתבוצע גם בדיקת שתן.

במקרים מסוימים ניתן לראות שינויים בפרמטרים הביוכימיים בדם—למשל עלייה באנזים פוספטאז אלקליין (AlkP)—שעשויים להיות קשורים לסרטן העצמות.

הדמיה אבחנתית

צילומי רנטגן: צילומי רנטגן של האזור הפגוע הם כלי מרכזי לאבחנה ראשונית של סרטן העצמות. ניתן לראות בהם דפוס אופייני של שינויים, כולל אזורים של “ליזיס” (אזורים כהים המעידים על הרס של רקמת עצם) לצד אזורים של יצירת עצם חדשה ולא תקינה, הנגרמת על ידי תהליך סרטני. לעיתים קשה להבחין בין ממצאים אלה לבין מחלות אחרות, כמו זיהומים חיידקיים או פטרייתיים, ולכן ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות לאישור האבחנה.
סינטיגרפיה גרעינית: סריקות עצם יכולות לשמש ככלי רגיש לזיהוי אזורים של פעילות מוגברת ביצירת עצם, דבר שעשוי להעיד על מוקדים של סרטן שלא זוהו קודם לכן.
טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים – טומוגרפיה ממוחשבת (PET-CT): שיטת הדמיה זו מדגישה אזורים שבהם יש צריכה מוגברת של גלוקוז בגוף, מה שעשוי לסייע בזיהוי מוקדים ראשוניים ומשניים של סרטן העצמות. היא יעילה במיוחד לאיתור גרורות.

ביופסיית עצם

הווטרינר עשוי להמליץ על שיטות שונות לביצוע ביופסיה מהנגע, כדי לאשר את האבחנה המשוערת של סרטן העצמות.

שאיבת מחט עדינה (FNA): שיטה פשוטה יחסית, שבה נלקחת כמות קטנה של תאים מהאזור הפגוע ונשלחת לבדיקה מעבדתית הנקראת ציטולוגיה. לרוב שיטה זו אינה מספקת לאבחנה סופית, אך יכולה לספק מידע תומך.
ביופסיה מלאה: מדובר בהליך פולשני יותר, המאפשר בדיקה היסטופתולוגית—שהיא הדרך המדויקת ביותר לאשר אבחנה של סרטן העצם וגם לזהות את סוג הגידול. הביופסיה יכולה להתבצע כהליך כירורגי נפרד, אך לעיתים נלקחת מדגימה של איבר שהוסר, כאשר קיים חשד משמעותי לסרטן העצמות.

אפשרויות טיפול בסרטן עצמות בחתולים

תמונה המציגה חתול במהלך ביקור במשרד הווטרינר, המדגישה טיפול אחראי וטיפול בריאותי בחיית המחמד.

טיפול בסרטן עצמות בחתולים מגיע במספר צורות, אך הסרה כירורגית של האזור הפגוע היא הקו הראשון של הטיפול.

הסרה כירורגית של האזור הפגוע, יחד עם שוליים של רקמה בריאה סביבו, היא לרוב קו הטיפול המרכזי. במקרים רבים הדבר כולל כריתת הגפה הפגועה—החלטה שיכולה להיות מורכבת רגשית עבור בעלי חתולים. במקרים מסוימים ונדירים ניתן לשקול ניתוח משמר גפה, שמטרתו להסיר את הגידול תוך שמירה על האיבר, אך מדובר בהליך מורכב הדורש לרוב כירורג אורטופדי מומחה.
כימותרפיה אינה מומלצת בדרך כלל, מאחר שתופעות הלוואי עשויות להיות משמעותיות והיא אינה תורמת באופן ניכר להארכת תוחלת החיים.
טיפול בקרינה, כולל קרינה סטריאוטקטית, עשוי להינתן לאחר ניתוח להסרת הגידול במקרים מסוימים, בהתאם לשיקול הרפואי.
ניהול כאב באמצעות משככי כאבים ותרופות אנטי-דלקתיות הוא מרכיב חשוב בטיפול, במיוחד כאשר לא מבוצע ניתוח. טיפול זה מהווה חלק מרכזי בגישה הפליאטיבית לשמירה על איכות החיים של החתול.