וירוס הקליצי אצל חתולים

קליציווירוס חתולים (FCV) הוא זיהום ויראלי נפוץ בקרב חתולי בית. הנגיף גורם למחלה בדרכי הנשימה העליונות, שלעיתים דומה לדלקת נגיפית של חתולים (FVR). שני הנגיפים יחד יכולים לגרום למה שמכונה “שפעת חתולים”, המתבטאת בדלקת של דרכי הנשימה העליונות והעיניים, עם תסמינים כמו התעטשויות, הפרשות מהעיניים בשתי העיניים, חום, עייפות וחוסר תיאבון.

למרות שרוב החתולים מחלימים בסופו של דבר, ישנם גם מקרים קשים שעלולים להסתיים במוות, וחלק מהחתולים שהחלימו נשארים נשאים כרוניים של הנגיף. חיסונים הניתנים לגורי חתולים, יחד עם חיסוני דחף בהמשך החיים לפי הצורך, מסייעים לשלוט ביעילות בנגיף בקרב חתולי בית. לעומת זאת, מושבות של חתולי רחוב עלולות להיפגע בצורה משמעותית יותר. קיימים עשרות זנים של קליציווירוס, בעלי דרגות שונות של חומרה ואלימות.

וירוס הקליצי של חתולים

הקליציווירוס מופרש מחתולים נגועים בעיקר דרך הפרשות מהעיניים, האף והפה, אך ניתן למצוא אותו גם בדם, בשתן ובצואה. חתולים יכולים להידבק באמצעות מגע ישיר עם חתול נגוע (טיפות יכולות להעביר את הנגיף למרחק של עד כ־1.5 מטר), וכן דרך חפצים מזוהמים (כגון קערות אוכל ומים, ארגזי חול ועוד).

לכן, חשוב להקפיד על ניקוי וחיטוי יסודיים בעת טיפול בחתולים נגועים, כדי למנוע העברה של הנגיף.

תסמינים

הצורה החריפה של calicivirus עלולה לגרום לתסמינים בדרכי הנשימה העליונות, כולל נזלת ועיניים.

הסימנים הקליניים של זיהום ב־Feline Calicivirus משתנים בין חתולים — החל מנשאים ללא תסמינים ועד למחלה בדרכי הנשימה העליונות בדרגות חומרה שונות (קלה עד קשה). במקרים נדירים, המחלה עלולה להיות אף קטלנית.

בצורתה החריפה, המחלה מתבטאת לרוב בסימנים אופייניים של דרכי הנשימה העליונות, כולל הפרשות מהאף והתעטשויות, יחד עם דלקת בלחמית והפרשות מהעיניים. חתולים רבים מפתחים כיבים בלשון, בחניכיים, בחך הקשה (גג הפה) ובשפתיים. חום, עייפות ואובדן תיאבון הם תסמינים נפוצים.

בחלק מהמקרים עלולה להתפתח דלקת ריאות, עם שיעול וקשיי נשימה. לעיתים נדירות יותר, ייתכן שתופיע צליעה כתוצאה ממעורבות של המפרקים. זנים אלימים יותר של הנגיף עלולים לגרום לתסמינים חמורים נוספים, כגון צהבת, בצקות בראש ובגפיים וכיבים באזורים נוספים בגוף.

חלק מהחתולים מפתחים תסמינים כרוניים (ארוכי טווח), כולל דלקת חניכיים ובעיות באזור האף והלוע, וכן ממשיכים להפריש את הנגיף לאורך זמן. כ־80% מהחתולים שמחלימים מ־FCV נשארים נשאים כרוניים של הנגיף.

טיפול בוירוס הקליצי

בתיאוריה ניתן להשתמש בטיפול אנטי־ויראלי (כגון אינטרפרון או אימונוגלובולינים), אך בפועל השימוש בו נדיר.

במקום זאת, הדגש הוא על טיפול תומך, שמטרתו לשמור על נוחות החתול בזמן שמערכת החיסון שלו מתמודדת עם הנגיף.

• טיפול זה עשוי לכלול טיפול כללי תומך, מתן אנטיביוטיקה לשליטה בזיהומים חיידקיים משניים, שימוש בטיפות אף להקלה על גודש, מתן נוזלים תוך־ורידיים למניעת התייבשות ותמיכה תזונתית.
• חתולים חולים מאבדים לעיתים את חוש הריח, מה שמוביל גם לירידה בתיאבון. לכן, מומלץ להציע מזון בעל ריח חזק ומושך, ואף לחמם אותו מעט כדי להגביר את האטרקטיביות שלו.
• חשוב לנקות הפרשות מהעיניים ומהאף מספר פעמים ביום באמצעות צמר גפן טבול במים חמימים. ניתן גם להשתמש בתמיסה עדינה של מים עם מעט מלח (כפית מלח לחצי ליטר מים).

רוב החתולים (אם כי לא כולם) מחלימים בהדרגה מהשלב החריף של המחלה בתוך כ־7 עד 10 ימים.

חיסון

חיסון נגד קליצי וירוס חתולים הוא הדרך הטובה ביותר למנוע מצב זה.

קיים חיסון יעיל נגד FCV, והוא חלק מחיסון השגרה FVRCP הניתן לגורי חתולים, עם חיסוני דחף בהמשך החיים בהתאם לצורך. באופן כללי, כל הגורים והחתולים צריכים לקבל את סדרת החיסונים הבסיסית.

חתולי בית בוגרים עשויים להזדקק לחיסון דחף אחת לשלוש שנים לשמירה על רמת חסינות מספקת. לעומת זאת, חתולים שיוצאים החוצה, נמצאים במגע עם חתולים אחרים, או מבקרים בפנסיונים או תערוכות, עשויים להזדקק לחיסון שנתי — בהתאם להערכת הווטרינר.

ההמלצות העדכניות של ה־AAFP מציעות מתן חיסון ראשון בגיל 9 שבועות, חיסון שני בגיל 12 שבועות וחיסון שלישי בגיל 16 שבועות. לאחר מכן, יש לתת חיסון דחף לאחר שנה, ובהמשך אחת לשלוש שנים.

המלצות אלו מבוססות על חתול “ממוצע”, ולכן חשוב להתייעץ עם וטרינר כדי להתאים את תוכנית החיסונים לצרכים האישיים של החתול.

האם וירוס הקליצי יכול להיות מועבר מחתולים לבני אדם?

הצורה הכרונית של קליציווירוס מתארת מצב שבו חתול מחלים מהזיהום החריף, אך ממשיך לשאת את הנגיף בגופו לאורך חייו. במקרים כאלה, החתול עשוי להראות לסירוגין סימנים קליניים (למשל בתקופות של לחץ), וכן להמשיך להפריש את הנגיף.

הנגיף אינו מועבר לבני אדם, אך כאשר החתול חולה (למשל מתעטש או עם הפרשות), מומלץ להימנע ממגע קרוב מאוד, במיוחד מחשיפה ישירה להפרשות. למרות שהסיכון לבני אדם נמוך מאוד, עדיף לצמצם מגע במצבים כאלה כדי להפחית כל סיכון אפשרי.