אישיות וטמפרמנט
חתול הבריטי ארוך־השיער משלב מראה מלכותי, אישיות מקסימה ופרווה יוקרתית ורכה כמשי הזמינה ביותר מ־300 צבעים ודוגמאות שונות. קשה להכיר אחד מבלי להתאהב! שקטים, רגועים ומסתגלים, חתולים אלה ידידותיים מאוד כלפי בני משפחתם, אך גם מסתדרים היטב כשהם לבד.
זהו הגזע האידיאלי לאוהבי חתולים שמחפשים בן לוויה אך לא מסוגלים להקדיש שעות ארוכות ביום לאינטראקציה צמודה. חתולי בריטיש ארוך־שיער משתלבים נהדר עם מרבית האנשים כולל ילדים ומבוגרים כל עוד מכבדים את הגבולות שלהם. הם בוחרים בעצמם מתי ואיך לקבל חיבה: הם אינם אוהבים שמחזיקים אותם בכוח, ולעיתים יעדיפו לשבת לצידכם בשלווה במקום להתכרבל ממש על הברכיים.


טיפול
תְזוּנָה
טיפוח
תַרגִיל
בְּרִיאוּת
לחתולי הבריטיש ארוך־השיער אין דרישות תזונתיות ייחודיות, אך עם התבגרותם הם נוטים להפוך לפחות פעילים מה שעלול להוביל להשמנה. תזונה איכותית, עשירה בחלבון ודלה בפחמימות, יכולה לסייע בשמירה על משקל תקין ולצמצם את הסיכון לבעיות בריאות כגון סוכרת. הקפדה על כמויות נכונות ופעילות מתונה תסייע לשמור על רווחתם הכללית לאורך שנים
חתולים בריטיים ארוכי־שיער דורשים טיפוח יומיומי על מנת למנוע היווצרות קשרים ומחצלות בפרווה הארוכה והצפופה שלהם. במהלך עונת הנשירה בעיקר באביב. ייתכן שיהיה צורך להברישם יותר מפעם ביום, כדי להתמודד עם נשירת שיער מוגברת. בנוסף, מומלץ לגזור את ציפורני הרגליים באופן סדיר ולצחצח את שיניהם בתדירות קבועה לשמירה על היגיינת פה טובה.
חשוב להתחיל להרגיל את החתול לשגרת טיפוח כבר מגיל צעיר, כדי שיקבל את הטיפולים הללו בשלווה ובשיתוף פעולה. תמיד כדאי לתגמל את החתול שלך לאחר סשן טיפוח, חיזוק חיובי הופך את התהליך לנעים ומחזק את הקשר ביניכם.
מכיוון שחתולים בריטיים ארוכי־שיער נוטים להיות רגועים יותר מטבעם ופחות פעילים מגזעים אחרים, ייתכן שיידרשו להם מעט עידוד כדי לשחק. כדי לשמור עליהם פעילים ומעורבים, מומלץ להציע מגוון צעצועים כמו עכברי קטניפ, שרביטי טיזר ומצביעי לייזר, שכולם מעודדים פעילות וציד מדומה. כמו כל חתול, גם הבריטי ארוך־השיער זקוק לפחות לעמוד גירוד אחד כדי לשמור על בריאות טפריו ולמנוע נזק לריהוט.
בנוסף, חתולים אלה ייהנו מאוד מעץ חתולים גבוה או מושב חלון – שמאפשרים להם לצפות על הסביבה מגבוה.
הבריטי ארוך־השיער עשוי להיות רגיש לתופעה גנטית נדירה בשם איזו־אריתרוליזה של יילודים (Neonatal Isoerythrolysis). מצב זה עלול להתרחש כאשר חתול זכר מקבוצת דם A מזדווג עם נקבה מקבוצת דם B. במקרה שבו גורי קבוצה A יונקים קולוסטרום (חלב אם ראשוני) המכיל נוגדנים נגד סוג הדם שלהם מערכת החיסון תוקפת את תאי הדם האדומים שלהם, דבר שעלול להוביל להרס מהיר של התאים ולעיתים אף למוות.
ניתן להציל גורים שנפגעו מהתופעה, אך הדבר מחייב ניתוק מיידי מהאם והעברה להנקה חלופית על ידי נקבה מקבוצת דם A. מדובר במצב רפואי שרוב בעלי החתולים לא ייתקלו בו אך הוא מהווה שיקול חשוב עבור מגדלים של הבריטי ארוך־השיער. בעיה גנטית נוספת שיכולה להשפיע על הגזע היא מחלת הכליות הפוליציסטית (PKD – Polycystic Kidney Disease), שבה עלולות להיווצר ציסטות על הכליות. מגדלים אחראיים מבצעים בדיקות DNA יזומות על מנת לאתר נשאות ולהפחית את הסיכון להעברת המחלה לדורות הבאים.
הִיסטוֹרִיָה
הבריטי ארוך־השיער הוא גזע חדש יחסית, לאחר שצא ישירות מהחתול הבריטי קצר-השיער . עד סוף מלחמת העולם הראשונה, אוכלוסיית החתולים הבריטיים קצרי־השיער ירדה באופן דרמטי. מגדלים עבדו קשה כדי להציל את החתולים המדהימים האלה על ידי מעבר עם כמה גזעים אחרים כולל חתולים פרסים .
גורי חתולים שנולדו עם פרווה ארוכה לא התאימו לתקן הגזע של הבריטיש שורט־הייר, ולכן לא נחשבו לחלק מהשושלת הרשמית. עם זאת, הם התגלו כחיות מחמד נפלאות.
גזע החתולים הבריטי הקלאסי כמעט הושמד בשנית במהלך מלחמת העולם השנייה, עקב תנאי מלחמה קשים ומחסור חמור באוכלוסיית רבייה, כתוצאה מכך, מגדלים נאלצו לחדש את מאמצי השימור. בנוסף לפרסים, בריטיים קצרי שיער הוצלבו עם חתולים בורמזים , שארטרו ורוסים כחולים . חתלתולים עם שיער בינוני עד ארוך לא התקבלו לרישום.
למרות שהחתולים המרהיבים האלה קיימים מאז המחצית הראשונה של המאה ה־20, הגזע הבריטי ארוך־השיער הוכר רשמית רק בשנת 2009 על ידי איגוד החתולים הבינלאומי (TICA). נכון להיום, איגוד חובבי החתולים (CFA) אינו מכיר בגזע זה, מה שמגביל את השתתפותו בתערוכות מסוימות בארה״ב ובמסגרות רשמיות אחרות.

