אנגורה טורקי

אנגורה טורקי
ארץ מוצא
טוּרְקִיָה
גוֹבַה
20-25 ס"מ
משקל מבוגר
2-5 ק"ג
תוחלת חיים
15-18 שנים

אישיות וטמפרמנט

האנגורה הטורקי, הידוע גם כחתול אנקרה, משלב מראה מרהיב עם אישיות מופלאה. מדובר בחתול אינטליגנטי, לא רועש במיוחד, שנוטה להיקשר בעומק לאדם אחד מועדף.

הוא אוהב להיות בלב העניינים, לעיתים מהצד – כצופה שקט. לצד אופיו המסור, יש בו גם שובבות סקרנית. הוא יחקור מגירות, קופסאות וארונות, ישחק במרדפים, ואף עשוי ללמוד לשחק אחזור. ככל שתשבחו אותו על תעלוליו כך יפרח הקשר ביניכם. האנגורה הטורקי הוא אחד ממעטים בגזעי החתולים שנהנים ממים.

רבים מהם נמשכים לברזים, יושבים על שפת האמבטיה, טובלים את כפות רגליהם – ויש אף כאלה שלא מהססים לשחות. חלקם ילוו את בעליהם למקלחת כאילו זו פעילות משותפת. למרות אהבתם לחברה, חתולים אלו עצמאים יחסית. כל עוד יש להם צעצועים ועניין, הם נהנים גם מזמן לבד ויקבלו אתכם בשמחה כשתשובו הביתה.

למרות שחתול האנגורה הטורקי נהנה מתשומת לב, חברי הגזע הזה קצת פחות תובעניים מכמה גזעים אחרים כמו הסיאמי והאוריינטלי קצר השיער. כל עוד יש  להם שפע של צעצועים כדי לבדר אותם לאורך כל היום, הם יקבלו את פניכם בהתלהבות רבה כשתחזרו מיום עבודה ארוך.

קרא עוד
About the אנגורה טורקי Cat
אנגורה טורקי Cat Care

טיפול

תְזוּנָה

<h3>תְזוּנָה</h3>

טיפוח

טיפוח

תַרגִיל

תַרגִיל

בְּרִיאוּת

בְּרִיאוּת

לחתולי האנגורה הטורקית אין דרישות תזונתיות מיוחדות, אך מומלץ לספק להם מזון איכותי שבו בשר אמיתי או דג אמיתי מופיעים כמרכיב הראשון. כדאי לבחור במותג שמכיל גם חומצות שומן מסוג אומגה, המסייעות בשמירה על בריאות העור והפרווה במיוחד לאור פרוותם הארוכה והעדינה.

למרות פרוותם הבינונית־ארוכה, חתולי האנגורה הטורקית שומרים על עצמם מטופחים למדי. בזכות פרווה חד־שכבתית ודקה, הם כמעט ואינם נוטים להסתבכויות או להיווצרות מחצלות. עם זאת, צחצוח יומי עדין מומלץ לא רק לשמירה על מראה מבריק ובריא, אלא גם כהזדמנות לחיזוק הקשר בינך לבין החתול ולתפיסת סבכים קטנים בזמן.

חתולי האנגורה הטורקית אוהבים לשחק במיוחד כשהמשחק כולל אינטראקציה עם בני אדם. הם נהנים לרדוף אחרי כדורים, עכברי צעצוע ושרביטים עם נוצות או חוטים. מומלץ לפנק אותם בעץ חתול שמספק את יצר הטיפוס הטבעי שלהם, יחד עם רהיטי חתולים נוספים כמו עמודי גירוד ומושבי חלון. סל צעצועים מגוון ומאובזר יסייע לשמור עליהם פעילים, סקרנים ומבדרים לאורך כל היום.

כגזע טבעי, האנגורה הטורקי נחשב לחתול בריא בדרך כלל. עם זאת, קיימים מספר מצבים רפואיים נדירים שיכולים להשפיע עליו. אחד מהם הוא אטקסיה מחלה תורשתית בתורשה אוטוזומלית רצסיבית, שגורמת לרעידות חמורות אצל גורים, ובדרך כלל מונעת מהם לשרוד עד לבגרות. בנוסף, חלק מחתולי האנגורה (בעיקר זכרים) עלולים לפתח קרדיומיופתיה היפרטרופית (HCM) בגיל העמידה מצב לבבי שעלול להוביל לסיבוכים.

ישנה גם נטייה גנטית לחירשות בקרב אנגורות טורקיות עם פרווה לבנה ועיניים כחולות או עיניים שונות בגוון. במקרים כאלה, החירשות עשויה להיות חד־צידית – כלומר, באוזן שבאותו צד של העין הכחולה.

הִיסטוֹרִיָה

חתול האנגורה הטורקי הוא גזע שהתפתח באופן טבעי בהרי טורקיה לפני מאות רבות של שנים. הרישומים הכתובים הראשונים לגביו מתועדים בצרפת כבר בשנות ה־1500, כאשר חתולים ארוכי שיער כולל כאלה ממוצא טורקי, פרסי ורוסי החלו להגיע לאירופה, ובייחוד לבריטניה ולצרפת.

סביר להניח שחלקם היו אבותיהם של האנגורות הטורקיות המודרניות. בתחילת המאה ה־20, מגדלים באירופה החלו לשלב אנגורות עם גזעים ארוכי שיער אחרים, במיוחד עם חתולי פרס. הרבות חוזרות ונשנות הובילו לדעיכה כמעט מוחלטת של האנגורה הטהורה, עד כדי כך שבשלב מסוים כבר לא ניתן היה למצוא גזעיים מחוץ לטורקיה.

שם, אגב, נחשב הגזע לנכס לאומי. על מנת לשמר את האנגורה המקורית, ממשלת טורקיה וגן החיות של אנקרה יזמו בתחילת שנות ה־1900 תוכנית רבייה ממוקדת. הדגש הושם על חתולים לבנים עם עיניים כחולות, זהובות או "מוזרות" (שתי עיניים בצבעים שונים למשל אחת כחולה ואחת ענברית).

ב־1962, קולונל אמריקאי בשם וולטר גרנט, ששהה בטורקיה, ייבא עם אשתו זוג חתולי אנגורה טורקיים לארצות הברית – עם אילן יוחסין מלא. בכך החל תהליך ההכרה המחודשת בגזע במערב. אף על פי שייבוא חתולים מטורקיה היה קשה, מגדלים נוספים הצטרפו למאמץ והעניין בגזע הלך וגבר. איגוד חובבי החתולים (CFA) הכיר באנגורה הטורקי לרישום בשנת 1968, ואפשר לו תחרות זמנית ב־1970.

ב־1972 ניתן לגזע מעמד של אליפות תחילה רק לפרטים לבנים. רק ב־1978 הורחב ההכרה לכל צבעי הפרווה של האנגורה. כלל חתולי האנגורה הטורקיים הרשומים ב־CFA חייבים להציג שושלת שניתן לייחס לטורקיה. כיום, האנגורה הטורקי מוכר על ידי אגודות חתולים מובילות ברחבי העולם, ונחשב לאחד הגזעים האלגנטיים, הבריאים והמיוחדים ביותר.

קרא עוד
אנגורה טורקי היסטוריה של חתולים
About the אנגורה טורקי חָתוּל

תקן הגזע

עיניים

העיניים גדולות בצורת שקדים, עם נטייה קלה כלפי מעלה. כל צבעי העיניים מקובלים, כולל עיניים מוזרות. רצוי צבעים עמוקים יותר ועשירים יותר.

רגליים וכפות

הרגליים ארוכות וחינניות, כאשר הרגליים האחוריות מעט ארוכות מהרגליים הקדמיות. הכפות קטנות, עגולות ואלגנטיות, עם עדיפות לחתולים המפגינים גדילים בין אצבעות רגליהם.

זָנָב

לחתול האנגורה הטורקי יש זנב ארוך ומתחדד עם מברשת מלאה.

תקן הגזע

גוּף

לאנגורה הטורקי יש מראה חינני ומאוזן. פלג גוף עליון ארוך, בעל עצמות עדינות ושרירי. הנקבות לרוב קטנות יותר מזכרים.

רֹאשׁ

הראש קטן עד בינוני, ביחס טוב לגוף, עם צורת טריז חלקה בינונית-ארוכה. הלוע ממשיך את צורת הטריז, לא צובט פנימה בשפם ולא יוצר כריות שפם בולטים. האף באורך בינוני, הסנטר מעוגל בעדינות, והצוואר דק, חינני וארוך. זכרים עשויים להפגין לסתות בולטות יותר מאשר נקבות.

אוזניים

לאנגורה הטורקי אוזניים גדולות עם בסיסים רחבים בולטים וקצות מחודדים. האוזניים זקופות ומוצבות גבוה על הראש.

פרווה

לחתול האנגורה הטורקי יש פרווה בודדת עם שיער ארוך יותר בזנב ובחמלה. הרגליים האחוריות מציגות שיער ארוך יותר היוצר גושים.

צֶבַע

כל הצבעים והדוגמאות מקובלים. תליון וכפתורים מותרים. עור האף ורפידת הכפות משלימים את צבע הפרווה של החתול.