סרטן הפה בחתולים: גורמים, תסמינים וטיפול

אם החתול שלך מתחיל לפתע לסרב לאכול ולהראות סימני אי נוחות באזור הפה, ייתכנו לכך מספר גורמים אפשריים. ברוב המקרים, מדובר בבעיה דנטלית שניתנת לטיפול.

עם זאת, במקרים מסוימים כאב בפה וסירוב לאכול עלולים להעיד על גידול בחלל הפה. איתור, אבחון וטיפול בגידולים כאלה דורשים ליווי ושיתוף פעולה עם הווטרינר שלך.

מהו סרטן הפה בחתולים (סרטן תאי קשקש בחתולים)?

סרטן הפה מהווה כ-10% ממקרי הסרטן אצל חתולים, והוא השלישי בשכיחותו. מצב זה מתבטא בהיווצרות גידולים או נגעים בחלל הפה—לאורך החניכיים, בחך (גג הפה) או בתוך הגרון. הסוג הנפוץ ביותר של סרטן הפה אצל חתולים הוא קרצינומה של תאי קשקש.

גורמים לסרטן הפה אצל חתולים

הסוג הנפוץ ביותר של סרטן הפה הוא קרצינומה של תאי קשקש. אלה מייצגים כ-70% מגידולי הפה בחתולים.

ישנם סוגים שונים של גידולים שיכולים להתפתח בחלל הפה של חתולים, ולא כולם ממאירים. לעיתים, מסות בפה נגרמות מדלקת, זיהום או אפילו טראומה.

סרטן הפה הנפוץ ביותר בחתולים הוא קרצינומה של תאי קשקש, המהווה כ-70% מהמקרים. גידולים אלו מתפתחים מרקמות חלל הפה—כולל החניכיים, הלשון, החך והשקדים. מדובר בבעיה משמעותית, משום שהם נוטים להיות פולשניים מקומית. למרות שהם מתפשטים פחות לאיברים מרוחקים, הם עלולים לחדור לעצמות הלסת, מה שמקשה על הסרה מלאה.

סוגים נוספים של גידולים כוללים פיברוסרקומה, אוסטאוסרקומה וגידולים אודונטוגניים. פיברוסרקומות מתפתחות מרקמות החיבור, לרוב באזור עצמות הלסת. אוסטאוסרקומות מקורן ברקמת עצם, וגידולים אודונטוגניים מתפתחים מהרקמות הקשורות לשיניים.

הגורם להתפתחות גידולי פה אינו ידוע בוודאות. עם זאת, יש חשד שגורמים סביבתיים—כגון עשן סיגריות או כימיקלים מסוימים (למשל בצווארוני פרעושים)—עשויים להיות מעורבים, אם כי הדבר טרם הוכח.

תסמינים של סרטן הפה

בעוד שחלק מסוגי סרטן הפה נראים לעין, תסמינים אחרים יכולים להצביע על סרטן הפה, כולל ריח רע מהפה וקשיי אכילה.

גידולי פה הם לרוב כואבים, במיוחד בזמן אכילה. אחד הסימנים הראשונים עשוי להיות ירידה בתיאבון או סירוב לאכול, לעיתים יחד עם ירידה במשקל. יש חתולים שיראו סימני כאב בזמן לעיסה, אך לא תמיד—ובמקרים רבים הבעלים מייחסים את השינוי לבחילות, צורך בהחלפת מזון או גורמים אחרים. חשוב לזכור שחתולים לא תמיד מבטאים כאב בצורה ברורה, כמו נגיעה בפה או חוסר נוחות גלוי.

במקרים רבים, גידולים בחלל הפה עלולים לדמם. ייתכן שתבחין בריור סמיך, לעיתים עם גוון דמי. אפשר גם לראות טיפות רוק דמי סביב קערות האוכל והמים, על מקום המנוחה של החתול או באזורים אחרים בבית. לעיתים יופיע דם גם על כפות הרגליים הקדמיות, כתוצאה מניסיונות ניקוי של הפה.

ככל שהגידול מתקדם, ייתכן שיופיע ריח רע מהפה (הליטוזיס). בנוסף, ריח לא נעים עשוי להתפשט גם לגוף, עקב פיזור הרוק בזמן הטיפוח.

חשוב לציין שהתסמינים הללו יכולים להופיע גם במחלות שיניים. דלקות חניכיים וזיהומים דנטליים עלולים לגרום לקשיי אכילה, דימום מהפה וריח רע. הדרך היחידה להבדיל בין מחלת שיניים לבין גידול היא באמצעות בדיקה וטרינרית יסודית.

אבחון סרטן הפה בחתולים

גידולי פה יכולים להתגלות באחת משתי דרכים. לעיתים הם מזוהים בשלב מוקדם במהלך בדיקה וטרינרית שגרתית—וזהו המצב האידיאלי, שכן הטיפול יעיל יותר כאשר הגידול קטן. במקרים אחרים, הגידול מתגלה רק לאחר שהוא גדל וגורם לסימנים קליניים משמעותיים הפוגעים באיכות החיים של החתול.

השלב הראשון באבחון הוא בדיקה גופנית יסודית, הכוללת גם בדיקה של חלל הפה.

הווטרינר יכול להתרשם באופן ראשוני מהפה כאשר החתול ער, אך בדיקה מעמיקה דורשת לרוב טשטוש או הרדמה כללית.

ברוב המקרים תומלץ הרדמה כללית, שכן היא מאפשרת לא רק בדיקה יסודית של הפה, אלא גם טיפול בבעיות שמתגלות במהלך הבדיקה—כגון עקירת שיניים חולות או טיפול במסות.

לפני ההרדמה, יבוצעו בדיקות דם מקדימות שמטרתן לזהות מצבים רפואיים שעשויים להשפיע על בטיחות ההרדמה.

בהתאם לתוצאות הבדיקות, הווטרינר יגבש תוכנית טיפול מותאמת לחתול שלך. במהלך ההליך, החתול יקבל שילוב של חומרי הרדמה בהזרקה והרדמה בשאיפה, שתינתן באמצעות צינור נשימה.

לאחר שהחתול מורדם, ניתן לבצע בדיקה יסודית של חלל הפה, במטרה לאתר גידולים או ממצאים חריגים אחרים.

כאשר מתגלה מסה בפה—גם אם במהלך ניקוי שיניים שגרתי—יש לבצע ביופסיה. אם מדובר במסה קטנה, ייתכן שניתן להסירה במלואה כבר בשלב הביופסיה. לעומת זאת, כאשר הגידול גדול יותר, לרוב לא ניתן להסירו לחלוטין בהליך אחד.

במקרים כאלה, הווטרינר יסיר דגימה מהמסה לצורך בדיקה פתולוגית, ולאחר קבלת התוצאות יתכנן את המשך הטיפול.

תוצאות הביופסיה מתקבלות בדרך כלל בתוך כשבוע לאחר ההליך.

הווטרינר ייצור איתך קשר עם תוצאות הביופסיה וידון באפשרויות הטיפול המומלצות להמשך.

אם החתול מאובחן עם קרצינומה של תאי קשקש בחלל הפה, השלבים הבאים עשויים לכלול בדיקות להערכת התפשטות המחלה (גרורות). בדיקות אלו עשויות לכלול שאיבת מחט עדינה מבלוטות הלימפה, צילומי רנטגן (X-ray), ולעיתים גם טומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי להעריך את מידת המעורבות של העצם.

בהתאם לממצאים, הווטרינר עשוי להפנות אותך לאונקולוג וטרינרי להמשך בירור וטיפול.

טיפול ופרוגנוזה בסרטן הפה

הפרוגנוזה לחתול עם סרטן הפה תלויה בסוג הגידול המעורב ובמידת התקדמותו בזמן האבחון.

הטיפול והפרוגנוזה של סרטן הפה בחתולים תלויים בשני גורמים: סוג הגידול המעורב ועד כמה מתקדם הגידול בזמן האבחון.

קרצינומה של תאי קשקש בפה בדרך כלל קשורה לפרוגנוזה גרועה, ללא קשר לטיפול. על פי אוניברסיטת צפון קרוליינה סטייט, חתולים עם קרצינומה של תאי קשקש בפה שורדים בממוצע בין חודשיים לארבעה חודשים עם טיפולים כמו הסרה כירורגית, טיפול בקרינה וכימותרפיה.

פחות מ-10% מהחתולים עם קרצינומה של תאי קשקש בחלל הפה שורדים מעבר לשנה. באופן כללי, כאשר הגידול מאובחן ומטופל בשלב מוקדם, הסיכוי לתוצאה טובה יותר עולה בהשוואה לאבחון בשלבים מתקדמים.

גידולי פה אחרים, כמו פיברוסרקומה, אוסטאוסרקומה וגידולים אודונטוגניים, לרוב קשורים לזמני הישרדות ארוכים יותר. הטיפול הראשוני בהם כולל בדרך כלל ניתוח, ולעיתים משולב בהמשך עם הקרנות ו/או כימותרפיה.

במקרים מסוימים, ניתן להשתמש בטיפול קרינתי פליאטיבי במטרה להקל על הכאב, לשפר את איכות החיים ולהאריך את תוחלת החיים, גם כאשר לא ניתן לרפא את המחלה.