Apr 10, 2026
למרות שסרטן האף נדיר יחסית אצל חתולים, הוא עלול לפגוע באופן משמעותי באיכות חייהם. במקרים רבים, קשה להבדיל בין הסימנים המוקדמים שלו לבין מצבים נפוצים יותר.
חתול בשלבים מוקדמים של סרטן האף עשוי להיראות כאילו הוא סובל מזיהום קל בדרכי הנשימה העליונות או מפצע קטן באזור האף.
עד שהסימנים נעשים ברורים או ממושכים מספיק כדי להצדיק בירור מעמיק, המחלה עלולה כבר לגרום לנזק משמעותי למעברי האף ואף לעצמות הגולגולת — מה שהופך את הטיפול למאתגר יותר.
מהו סרטן האף אצל חתולים?
סרטן האף מתייחס לגידולים המופיעים על גבי האף החיצוני או בתוך חלל האף. חלק מהגידולים נראים לעין על פני האף, בעוד שאחרים מתפתחים עמוק בתוך מעברי האף או הסינוסים.
גידולי אף נחשבים לנדירים יחסית בחתולים, ומהווים כ-1–5% מכלל מקרי הסרטן. למרות זאת, הם עלולים לגרום למחלה משמעותית. כ-90% מגידולי האף הם ממאירים, כלומר בעלי פוטנציאל להתפשט.
עם זאת, בניגוד לסוגי סרטן אחרים, גידולי אף נוטים פחות לשלוח גרורות לאזורים מרוחקים. במקום זאת, הם גורמים לנזק מקומי נרחב לרקמות הסובבות. במקרים מסוימים, הגידול עלול לחדור לעצמות הגולגולת ואף להשפיע על המוח.
סרטן האף מאובחן לרוב בחתולים בגיל העמידה, סביב גיל שמונה עד עשר שנים, אך הוא יכול להופיע גם בחתולים צעירים יותר או מבוגרים יותר.
גורמים לסרטן האף
לימפומה, או סרטן הלימפוציטים, היא הסיבה השכיחה ביותר לסרטן האף בחתולים.
הגורם השכיח ביותר לסרטן האף בחתולים הוא לימפומה. לימפומה היא סרטן של תאי הלימפוציטים — תאי דם לבנים המהווים חלק ממערכת החיסון. היא יכולה להופיע באזורים שונים בגוף, כולל מעברי האף.
ישנם מספר גורמים שעשויים להעלות את הסיכון להתפתחות לימפומה, בהם זיהום בנגיף לוקמיה חתולית (FeLV), זיהום בנגיף כשל חיסוני חתולי (FIV) וחשיפה לעשן. בנוסף, קיימת השערה כי דלקת כרונית עשויה לתרום להתפתחות המחלה, אם כי הדבר לא הוכח באופן חד-משמעי.
הסוג השני בשכיחותו של סרטן האף הוא קרצינומה — גידול שמקורו בתאים המצפים את מעברי האף. בין הקרצינומות הנפוצות ניתן למצוא אדנוקרצינומה וקרצינומה של תאי קשקש (SCC). גידולים אלה יכולים להתפתח הן על פני השטח החיצוני של האף והן בתוך חלל האף.
בנוסף, חתולים עשויים לפתח גם סרקומות, כגון פיברוסרקומה, אשר יכולות להשפיע על אזור האף.
תסמינים של סרטן האף
לעיתים קרובות קשה להבדיל בין הסימנים של סרטן האף בחתולים לבין אלו של זיהום בדרכי הנשימה העליונות או בעיה אחרת באף. לכן, החשד לגידול עולה בדרך כלל רק כאשר הסימנים נמשכים למרות טיפול.
סימנים קליניים אפשריים לסרטן האף כוללים:
- התעטשות תכופה או מוגזמת
- הפרשות מהאף
- דימום מהאף
- נחירות אצל חתול שבעבר ישן בשקט
- נפיחות באף או עיוות באזור הפנים
- שפשוף הפנים או חיכוך שלה בחפצים
- ירידה במשקל
- ירידה בתיאבון או חוסר תיאבון
אם החתול שלך מציג סימנים אלו והם נמשכים מעבר למה שמצופה מזיהום פשוט בדרכי הנשימה, הווטרינר עשוי לשקול בירור נוסף כדי לשלול אפשרות של גידול באף.
אבחון סרטן האף בחתולים
הווטרינר שלך יכול לאבחן סרטן האף, החל מבדיקה גופנית ומעבר לבדיקת דם ועוד.
בְּדִיקָה גוּפָנִית
הווטרינר שלך יתחיל בבדיקה גופנית מקיפה. מעבר להערכת מצבו הכללי ובריאותו של החתול, תתבצע בדיקה מדוקדקת של האף, תוך חיפוש אחר הפרשות או חוסר סימטריה.
תיבדק גם זרימת האוויר מכל אחד מהנחיריים, והווטרינר עשוי להציץ לתוך מעברי האף בעזרת מקור אור חזק כדי להעריך את מצבם.
בדיקת דם
השלב הבא בהערכה של חתול עם סימנים כרוניים בדרכי הנשימה העליונות הוא ביצוע בדיקות דם. יבוצעו ספירת דם מלאה ובדיקת ביוכימיה כדי לזהות מחלות פנימיות שעשויות להשפיע על מערכת הנשימה. בנוסף, הווטרינר עשוי לבדוק נשאות לנגיף לוקמיה חתולית (FeLV) ולנגיף כשל חיסוני חתולי (FIV).
נגיפים אלו יכולים להשפיע במספר דרכים — הם עלולים להחליש את מערכת החיסון ולהגביר את הסיכון לזיהומים בדרכי הנשימה, וכן להעלות את הסיכון להתפתחות לימפומה.
לאחר השלמת בדיקות בסיסיות אלו, סביר שהווטרינר ימליץ על בדיקות נוספות. קיימות מספר בדיקות שיכולות לסייע באבחון גידול באף, והבחירה ביניהן וסדר ביצוען עשויים להשתנות בהתאם למקרה.
בדיקות מומלצות עשויות לכלול:
- צילומי גולגולת (רנטגן)
- טומוגרפיה ממוחשבת (CT) או הדמיית תהודה מגנטית (MRI) של הגולגולת
- שטיפת אף, שבה מוזרמת כמות קטנה של תמיסת מלח לאף ונאספת לבדיקה מיקרוסקופית
- רינוסקופיה, הכוללת החדרת מצלמה זעירה למעברי האף
- שאיבת מחט עדינה או ביופסיה של הגידול לצורך בדיקה מיקרוסקופית של התאים
- שאיבת בלוטות לימפה, לצורך בדיקת אפשרות של התפשטות (גרורות)
לעיתים קרובות נדרשות מספר בדיקות כדי להגיע לאבחנה סופית של סרטן האף בחתולים.
טיפול בסרטן האף בחתולים
אפשרויות הטיפול בגידולי האף משתנות בהתאם לסוג, לגודל ולמיקום הגידול. באופן כללי, ניתוח אינו אופציה נפוצה, משום שלרוב אין מספיק רקמה באזור כדי להשיג “שוליים נקיים”.
לימפומה של האף בחתולים מטופלת בעיקר באמצעות כימותרפיה, בדומה לצורות אחרות של לימפומה. במקרים מסוימים ניתן לשלב גם טיפול בהקרנות, שיכול לסייע בכיווץ הגידול, לשפר את איכות החיים ולהגביר את יעילות הכימותרפיה.
גידולי אף אחרים מטופלים לרוב באמצעות הקרנות. לעיתים, טיפול זה אף עשוי להביא לריפוי מלא. גם כאשר אינו מרפא, הוא יכול להקטין את הגידול ולהקל על הסימפטומים, ובכך לשפר את איכות חייו של החתול.
לכימותרפיה ולהקרנות עלולות להיות תופעות לוואי, והאונקולוג הווטרינרי יסביר למה לצפות במהלך הטיפול. אם החתול אינו מתאים לטיפול אונקולוגי, או אם בוחרים שלא להמשיך בו, ניתן לשקול טיפול תומך (פליאטיבי) שמטרתו להקל על הסבל ולשפר את איכות החיים.
