מערכת העיכול של החתול: אנטומיה, מחלות וטיפול

מערכת העיכול היא חלק חשוב בגופו של החתול, עם תפקיד מרכזי בבריאותו וברווחתו של החתול. מאמר זה נועד לסכם את פרטי מערכת העיכול, יחד עם תיאור קצר של הפרעות העיכול העיקריות שעלולות להשפיע לרעה על בריאות החתול.

אנטומיה של מערכת העיכול בחתולים

הדרך הקלה ביותר להבין את מערכת העיכול היא לעקוב אחר מעבר המזון כשהוא עובר דרך החתול.

הפה משמש לאיסוף מזון, פירוק חתיכות גדולות יותר לגושים קטנים יותר על ידי לעיסה עם השיניים, והתחלת תהליך העיכול דרך האנזים עמילאז שנמצא ברוק. לאחר מכן נבלע המזון הלעוס, עובר דרך הלוע בחלק האחורי של הגרון.
לאחר מכן , הוושט מעביר את המזון מהפה אל הקיבה. הוושט אינו ממלא תפקיד פעיל בעיכול המזון, אך הוא מהווה מחבר חשוב, ויכולות להיות השלכות חמורות אם הוא לא יצליח לתפקד כרגיל.
הקיבה היא כלי הקיבול העיקרי למזון שנאכל: יש לו נפח גדול, והפרשות הקיבה כוללות מיצים להרטיב ודילול המזון, וחומצות המסייעות בפירוק המזון, וכן כמה אנזימים. המזון עוזב את הקיבה דרך סוגר דמוי שסתום הנקרא פילורוס.
המעי הדק הם החלק הבא של המערכת: זהו האזור שבו מתבצעת מרבית העיכול והספיגה של חומרי הזנה. הלבלב מייצר מגוון של אנזימים המעכלים פחמימות, חלבונים ושומנים, כך שהם הופכים ליחידות קטנות יותר (כגון חומצות אמינו) הניתנות לספיגה דרך דופן המעי. הכבד וכיס המרה מייצרים חומרים מתחלבים המסייעים לעיכול שומנים ומוצרים מבוססי שומן. חלק מהמוצרים המטבוליים מופרשים דרך מערכת זו, לתוך מערכת העיכול ובסופו של דבר בצואה.
המעי הגס עוקב אחר המעי הדק: זהו האזור שבו נוזלים נספגים מעקביות הנוזליות של תוכן המעי הדק, ויוצרים סוג מוצק יותר של חומר שבסופו של דבר הופך לצואה המועברת לעולם החיצון דרך פי הטבעת ופי הטבעת.
הכבד, כיס המרה והלבלב הם איברים המהווים חלק ממערכת העיכול, הממלאים תפקיד חשוב בייצור והפצה של אנזימי עיכול.

סימנים של הפרעות

כל אחד מאזורי מערכת העיכול המפורטים לעיל עלול להפסיק לתפקד כרגיל, מה שיוביל לסימני מחלה. הסימנים שיבחינו יהיו תלויים באזור המושפע:

הפה: מחלה בפה עלולה לגרום לחוסר תיאבון, כאבים באכילה, ריר יתר (הזלת ריר) או החזקת הראש בצד אחד בזמן האכילה.
הגלעון (הוושט): מחלה של אזור זה עלולה להוביל לחוסר תיאבון, רגורגיטציה, הזלת ריר, כמו גם חוסר בריאות כללי, חום וקהות (למשל אם יש נזק לדופן הוושט).

שאר מערכת העיכול מכונה מערכת העיכול או מערכת העיכול.

הבטן: הסימן העיקרי הוא הקאות או רגורגיטציה, כמו גם הזלת ריר, חוסר תיאבון וקהות.
המעי הדק: כאשר המעי הדק (כולל התריסריון, שנמצא במעי הדק העליון) מפסיקים לפעול כראוי, הסימנים כוללים בדרך כלל השפעת חוסר עיכול תקין של המזון, כולל גזים, כאבי בטן, שלשולים, דם בצואה, חוסר תיאבון, ובטווח הארוך, ירידה במשקל.
המעי הגס: שוב עלולים להיראות שלשולים, דם בצואה ועצירות, עם מאמץ (טנסמוס), או לחילופין, תאונות ברחבי הבית.
פי הטבעת ופי הטבעת: שוב, עצירות, עם מאמץ (טנסמוס), ליקוקים סביב פי הטבעת, שפשוף החלק התחתון על הקרקע, עשוי להיראות כאשר אזורים אלו חולים.

בְּדִיקָה

לרפואה הווטרינרית המודרנית יש הבנה טובה יותר של מערכת העיכול של החתול והווטרינר המהימן שלך ב-DVM יבצע הערכה מלאה של החתול הסובל שלך.

למדע הרפואה הווטרינרית יש כעת הבנה מפורטת של פעולת מערכת העיכול. אם לחתול שלך יש סימנים המעידים על הפרעת עיכול, וטרינר ה-DVM שלך יבצע הערכה מלאה של החתול שלך.

חקירה מתחילה בכך שהווטרינר שלך לוקח היסטוריה מפורטת, כולל היבטים כמו מה החתול שלך אוכל, משקל גופו, אופי ותדירות העשיית הצרכים, ונוכחות של סימנים כגון הקאות.

לאחר מכן, הבדיקה הגופנית של החתול שלך תתחיל בבדיקה של הפה והשיניים, מישוש קפדני של הבטן, האזנה לחזה ולבטן עם הסטטוסקופ ובדיקה של אזור פי הטבעת.

לעיתים, ייתכן שיהיה צורך בבדיקה פנימית דיגיטלית, או שניתן לבדוק את אופי עקבות הצואה על המדחום לאחר בדיקת הטמפרטורה.

לאחר מכן, ניתן להמליץ על סוג כלשהו של חקירה עם בדיקות נוספות. זה עשוי להתחיל עם מסד נתונים מינימלי של בדיקות שתן, כמו גם ביוכימיה של הדם (כולל אלקטרוליטים) וספירת דם כוללת. ניתן להציע בדיקות דם מיוחדות כולל בדיקות ויראליות ל-FeLV ו-FIV.

ייתכן שיהיה צורך בהדמיה אבחנתית כגון אולטרסאונד ורדיוגרפיה (צילומי רנטגן) כדי לדמיין את הפעולה הפנימית של מערכת העיכול. מדי פעם יש צורך בהדמיה מתקדמת כגון סריקות CT או MRI. לבסוף, ניתן להצביע על אנדוסקופיה אם יש צורך בהדמיה ישירה ואולי בביופסיה של הרירית שמצפה את מערכת העיכול.

מחלות של מערכת העיכול

שורה ארוכה של מחלות יכולות להשפיע על מערכת העיכול.

מחלות זיהומיות כוללות זיהומים ויראליים כגון Feline Infectious Enteritis, Feline Coronavirus (FIP), Leukemia Feline (FeLV), Feline Feline Deficiency Virus (FIV) ואחרים. מיקרואורגניזמים שעלולים לגרום למחלה כוללים חיידקים כמו סלמונלה, קמפילובקטר ועוד רבים אחרים. טפילים כוללים Giardia, זיהומים פרוטוזואלים אחרים ומגוון של תולעים.
מחלות לא זיהומיות כוללות רעלנים המגרים את מערכת העיכול (למשל כמה צמחי גן, כמה תרופות אנושיות), חסימת חפצים זרים (כגון כדור שיער), אינטוסוסספציה (מערכת המעי מתקפלת בעצמה), ניאופלזיה (גידולים בכל חלק של מערכת העיכול), ניקוב של כל חלק של מערכת העיכול, מחלת מעי דלקתית (IBD), אלרגיה במזון. אי ספיקה (חוסר ייצור של אנזימים על ידי הלבלב), השפעת אי ספיקת איברים אחרים על העיכול (אי ספיקת כבד, מחלת כליות), מחלות המשפיעות על מערכת החיסון ומצבים אפשריים רבים אחרים.

טיפולים

דיאטה תפלה וקלה לעיכול היא הצעד הראשון והיא מוכיחה שהיא מועילה לרוב ההפרעות.

הטיפול בהפרעות עיכול תלוי לחלוטין בגורם הבסיסי להפרעת העיכול. כל מצב ספציפי זקוק לטיפול ספציפי אחר.

באופן כללי, דיאטה תפלה וקלה לעיכול מועילה לרוב ההפרעות. מה שמכונה "דיאטות עיכול" מסחריות הן דוגמה לכך.
הידרציה חשובה: חתולים עם הקאות ו/או שלשולים, או עצירות, לרוב מיובשים, ולנוזלים תוך ורידי (iv) יש חלק חשוב בהחלמתם.
ייתכן שיהיה צורך באנטיביוטיקה, תרופות אנטי דלקתיות, אנזימי עיכול, תרופות נגד טפילים , הכל בהתאם למחלה הבסיסית.

מניעה / כיצד לשמור על בריאות מערכת העיכול של החתול שלך?

הגיוני לנקוט בצעדים כדי לקדם בריאות אופטימלית של מערכת העיכול במקום לחכות עד שתהיה בעיה במחלה לפני נקיטת פעולה,

בחרו בדיאטה איכותית וניתנת לעיכול גבוהה.
חתולים הם טורפים מחייבים, אבל זה לא אומר שהם צריכים דיאטה בשר בלבד. חשוב שתבחרו בתזונה שתסומן כ"שלמה", כדי שתוכלו להיות בטוחים שהחתול שלכם מקבל את כל אבות המזון הדרושים מהמזון שלו.
אם אתה עובר לתזונה חדשה עבור החתול שלך, עליך להכניס זאת בהדרגה, במשך 3 – 4 ימים, כדי לאפשר למערכת העיכול שלו להסתגל אליה. שינויים פתאומיים נוטים לגרום להפרעות עיכול.
הצע מים טריים בכל עת (למשל באמצעות מזרקת חתול) כדי להבטיח הידרציה אופטימלית.
משטר קבוע נגד טפילים הוא חלק מטיפול בריאות כללי טוב לחתול.
שמרו על בריאות כללית טובה, עם בדיקות בריאות אחת לשנה על ידי הווטרינר שלכם, כולל חיסונים לפי הצורך כדי להגן על החתול שלכם מפני זיהומים ויראליים.