אישיות וטמפרמנט
עם פרווה קצרה, רכה ומשיית בגוון כחול־אפור כסוף, החתול הכחול הרוסי הוא לא רק יפהפה – הוא גם בן לוויה נהדר. חתול זה ידוע באופיו העדין, הנאמן והאוהב. הוא מלווה את בני משפחתו בשלווה ברחבי הבית, אך נוטה להיות מעט ביישן בנוכחות זרים.
הכחול הרוסי אינו מהגזעים השובבים במיוחד. בתקופת הגורות הוא עשוי להיות סקרן ולהיכנס מדי פעם למקומות שאינם מיועדים לו, אך ברגע שילמד בעדינות היכן מותר לשבת ואילו אזורים “שייכים לבני האדם”, הוא ייטה לכבד את הגבולות ולהיצמד לאזורים המותרים לו.
חתולי כחול רוסי נחשבים לאחד הגזעים האינטליגנטיים ביותר. הם מסוגלים ללמוד משימות ותרגילים שונים החל ממשחקי אחזור ועד להגעה כשקוראים להם בשמם. רבים מהם אף לומדים לפתוח דלתות בעצמם פרט חשוב שכדאי לזכור אם אתם מנסים למנוע מהם גישה לחדר או לארון מסוים!
למרות החוכמה והסקרנות שלהם, הכחולים הרוסיים הם גם חתולים מאופקים וביישנים מטבעם. הם אינם נוטים ליהנות מאימוני רצועה או מטיולים בחוץ, ומעדיפים את הביטחון שבסביבה הביתית המוכרת להם ואת הזמן השקט במחיצת משפחתם.
טיפול
תְזוּנָה
טיפוח
פעילות גופנית
בְּרִיאוּת
לחתול הכחול הרוסי אין צרכים תזונתיים מיוחדים, אך כמו אצל כל חתול תזונה איכותית היא המפתח לבריאות טובה ואריכות ימים. מזון טרי הוא תמיד בחירה מעולה, אך אם בוחרים במזון מסחרי, חשוב להעדיף כזה שהוא עשיר בחלבון ודל בפחמימות. מזון שמבוסס על דגים אמיתיים או בשר אמיתי כמרכיב ראשון עדיף בהרבה על דיאטות עתירות פחמימות, שעלולות לגרום להשמנה ולפגוע בבריאות לאורך זמן.
הודות לפרווה הקצרה והנוחה לטיפול, הכחול הרוסי כמעט ואינו דורש תחזוקה מרובה. צחצוח עדין אחת לשבוע מספיק בהחלט כדי להסיר שיער מת, להפחית נשירה ולשמור על מראה מבריק ובריא. כמו כן, מומלץ לצחצח את שיני החתול מדי יום בעזרת מברשת ומשחת שיניים ייעודיות לחיות מחמד. זהו הצעד היעיל ביותר למניעת מחלות שיניים וחניכיים. בנוסף, קיצוץ ציפורניים באופן קבוע יסייע לשמור על בריאות הכפות ולמנוע נזקים לרהיטים.
למרות ש־הכחול הרוסי ידוע באופיו המאופק והאלגנטי, יש בו גם צד שובב וסקרן. חתולים אלה נהנים במיוחד מצעצועים המאפשרים להם לשחק לבדם, כמו כדורים קטנים או עכברים מפלסטיק, וגם ממשחקים אינטראקטיביים עם בני המשפחה למשל שרביטי נוצות או לייזרים. הם מעריכים מאוד עץ טיפוס רב־מפלסי, במיוחד אם כולל מקומות מסתור או תאים נעימים לשינה. בנוסף, חשוב לספק להם עמודי גירוד איכותיים, שיעזרו להם לשמור על ציפורניים בריאות ויספקו פורקן טבעי לצורך שלהם לשרוט.
מכיוון ש־הכחול הרוסי הוא גזע טבעי שהתפתח ללא התערבות אנושית מרובה, רוב החתולים מהגזע נהנים מבריאות טובה ועמידות כללית. עם זאת, כמו כל חתול, גם הם עלולים לסבול ממחלות החתולים השכיחות – בהן קרדיומיופתיה היפרטרופית, מחלת כליות, השמנת יתר ומחלות חניכיים.
הִיסטוֹרִיָה
עם פרוותו האפורה־כסופה והמראה האלגנטי שלו, קל לחשוב ש־הכחול הרוסי הוא תוצר של טיפוח גנטי קפדני – אך למעשה מדובר בגזע טבעי לחלוטין. מאמינים שמקורו באיי המלאכים של רוסיה, סמוך לנמל ארכנגלסק, ומכאן גם שמו. חתולים אלה ככל הנראה ליוו מלחים למסעותיהם בצפון אירופה ובבריטניה במהלך המאה ה־19. הכחול הרוסי הראשון שהוצג בפני הציבור הופיע בתערוכה בארמון הקריסטל בלונדון בשנת 1875, ומאז הפך לאחד הגזעים הנחשקים בעולם.
בתחילה הוצג לצד חתולים כחולים אחרים, אך בשנת 1912 קיבל מעמד תצוגה עצמאי. לאחר מלחמת העולם השנייה חווה הגזע ירידה דרמטית במספריו, בדומה לגזעים רבים אחרים. מגדלים באנגליה ובסקנדינביה פעלו לשקם את האוכלוסייה, תוך שמירה על מאפייני הגזע המקוריים.
עם הגעתו לארצות הברית, הוכנסו קווי דם של חתולים כחולים רוסים מבריטניה ומסקנדינביה, מה שסייע לייצב ולחזק את הגזע. הכחול הרוסי גם שימש בסיס לגזעים אחרים ביניהם הנבלונג (הידוע גם כ”כחול רוסי ארוך־שיער“) ו־הוואנה בראון, ואף השפיע על חלק מהאוריינטלים. כיום, הכחול הרוסי מוכר ומוערך על ידי איגודי החתולים הגדולים בעולם, בהם איגוד חובבי החתולים (CFA) ו־איגוד החתולים הבינלאומי (TICA), ונחשב לאחד הגזעים האלגנטיים והאהובים ביותר.











