אישיות וטמפרמנט
המראה המרשים והאישיות החמה של חתול היער הנורבגי הופכים אותו לבלתי ניתן להתעלמות. מדובר בגזע עתיק של חתול ארוך־שיער, חכם מאוד, חברותי ובעל הערכה גדולה לנוחות החיים. למרות שמוצאו באקלים קר, חתולי היער הנורבגיים דווקא אוהבים להתחמם.
הם מעדיפים אורח חיים ביתי, עם שפע משטחים רכים ונעימים שמאפשרים להם לנמנם מתי שמתחשק להם. הם גם קשורים מאוד למשפחה האנושית שלהם, אבל מראים חיבה בתנאים שלהם ולא תמיד כשבעליהם מצפים לכך. חתול יער נורבגי עשוי לבחור להתכרבל בחיק שלך או להירדם על הכרית, אבל לרוב לא יאהב שירימו או יחזיקו אותו בניגוד לרצונו. למרות המוניטין העצמאי, מדובר בחתולים נאמנים שמסוגלים להסתדר מצוין גם עם חיות מחמד אחרות, כולל כלבים רגועים וחתולים חברותיים. ואם נראה לך שיש דמיון בינם לבין מיין קון, אתה צודק!
לשני הגזעים יש הרבה במשותף: גוף גדול, פרווה עבה במיוחד וכישורי ציד מרשימים. יש אף מומחים שסבורים שחתולי היער הנורבגיים היו בין הגזעים שתרמו להתפתחות המיין קון – שגם הוא גזע טבעי
טיפול
תְזוּנָה
טיפוח
פעילות גופנית
בְּרִיאוּת
כגזע גדול יחסית, חתול היער הנורבגי נוטה להזדקק ליותר קלוריות ביום מאשר החתול הממוצע – במיוחד אם הוא פעיל מאוד. כדי לשמור עליו בריא ונמרץ, חשוב להקפיד על תזונה איכותית, מבוססת חלבון, שבה בשר או דגים אמיתיים הם המרכיב העיקרי.
אם יש לך אפשרות להציע אוכל טרי, החתול הנורבגי שלך בהחלט יעריך את זה. גם במזון יבש או רטוב כדאי לשים לב לרכיבים, ולבחור כאלה שמכילים חומצות שומן מסוג אומגה, שעוזרות לשמור על עור בריא ופרווה מבריקה ורכה.
לחתול היער הנורבגי יש פרווה כפולה ועבה במיוחד, אבל הוא דורש הרבה פחות טיפוח ממה שנהוג לחשוב. צחצוח או סירוק פעם בשבוע בדרך כלל מספיקים כדי למנוע היווצרות קשרים ולשמור על הפרווה המפוארת שלו במיטבה. בנוסף, חשוב לזכור גם את שגרת הטיפוח הבסיסית: גזיזת ציפורניים קבועה וצחצוח שיניים יומי. כדאי להתחיל להרגיל את החתול לשגרה הזו כבר מגיל צעיר, כדי שיהיה לו קל ונוח יותר בהמשך.
חתול היער הנורבגי אולי אוהב להתפרקד בנחת, אבל הוא בהחלט לא "תפוח אדמה על הספה". החתולים הגדולים והרכים האלה הם ספורטאים אמיתיים, שנהנים לרוץ, לקפוץ ולטפס.
אחד הכישורים המיוחדים שלהם הוא היכולת לרדת מעץ החתול עם הראש קדימה משהו שלא כל חתול יודע לעשות. בנוסף, בזכות הגודל המרשים שלהם, הם יכולים לעבור כמה מטרים בקפיצה אחת בלבד. כדי לשמור עליהם בריאים ומאושרים, חשוב לספק להם פריטי העשרה מתאימים: עצי חתול גבוהים, עמדות גירוד יציבות ושפע צעצועים שיעסיקו אותם.
חתולי היער הנורבגיים נהנים בדרך כלל מבריאות טובה ונחשבים לבעלי תוחלת חיים ארוכה, ולעיתים קרובות חיים הרבה מעבר לגיל 15. עם זאת, כמו כל גזע, גם אצלם קיימות כמה בעיות בריאותיות שכדאי להיות מודעים אליהן, גם אם הן אינן שכיחות.
אחת מהן היא מחלת אגירת גליקוגן מסוג IV, שניתן לאתר אצל ההורים באמצעות בדיקת DNA. מחלה זו גורמת ברוב המקרים לכך שגורים ייוולדו מתים או לא ישרדו מעבר לחצי שנה. בנוסף, חתולי יער נורבגיים עלולים לסבול גם ממחלת כליות פוליציסטית ומקרדיומיופתיה היפרטרופית – מחלת לב תורשתית.
הִיסטוֹרִיָה
חתול היער הנורבגי הוא גזע טבעי, כלומר התפתח לאורך השנים ללא התערבות אנושית מכוונת. בנורבגית הוא מכונה skogkatt, והגיע למדינה לפני מאות, ואולי אפילו אלפי שנים. איש אינו יודע בוודאות אם הגיע דרך סוחרים טורקים או באמצעות פשיטות של הוויקינגים, אך דבר אחד ברור: לחתולי היער הנורבגיים יש מקום חשוב במיתולוגיה הנורדית. למשל, מסופר שהחתולים הענקיים שגררו את מרכבתה של האלה פרייה היו למעשה skogkatt. ב־1938 הוצג חתול יער נורבגי לראשונה בתערוכת חתולים, ולאחר מכן קם מועדון חובבים ייעודי לגזע.
במהלך מלחמת העולם השנייה כמעט ונכחדו החתולים הללו, אך לאחר המלחמה פעלו חברי המועדון לשימורו ולהחזרתו לפופולריות. בשנת 1977 העניקה Fédération Internationale Féline (FIFe) הכרה רשמית לגזע. לקח עוד עשור עד שגם CFA – איגוד חובבי החתולים האמריקאי – הצטרף, וב־1993 העניק לחתולי היער הנורבגיים מעמד של אליפות מלאה. כיום, מרבית איגודי החתולים הגדולים בעולם מכירים בגזע ומקבלים אותו בזרועות פתוחות.











