עששת בחתולים: גורמים, תסמינים וטיפול

ספיגת שיניים (המכונה לעיתים “חורים” אצל חתולים) היא מצב כואב שבו שן אחת או יותר מתפרקות ונספגות מחדש בגוף. מדובר בתופעה נפוצה יחסית, כאשר כ־20%–60% מהחתולים מפתחים אותה במהלך חייהם.

במאמר זה נבחן מה גורם לספיגת שיניים אצל חתולים, אילו סימנים יכולים להעיד על כך, ומדוע חשוב כל כך לזהות ולטפל במצב בזמן.

מהם חללים בחתולים?

חתולים אינם מפתחים “חורים” כמו בני אדם—כלומר, לא את סוג העששת שנגרם מצריכת סוכר וחיידקים. בעוד שאצל בני אדם חורים נגרמים כתוצאה מפעילות חיידקית, אצל חתולים מדובר בתהליך שונה, שבו השן נשחקת ונספגת מסיבות שאינן מובנות לחלוטין.

מצב זה נקרא FORL ‏(Feline Odontoclastic Resorptive Lesion), או ספיגת שיניים בחתולים.

אמנם זה אינו זהה לחורים אצל בני אדם, אך לעיתים משתמשים במונחים דומים לצורך פשטות. שמות נוספים כוללים “עששת חתולית” או נגעים באזור צוואר השן.

בספיגת שיניים, אחת או יותר מהשיניים מתחילות להתפרק. בצילומי רנטגן דנטליים ניתן לראות את השן כאילו היא נשחקת או מתפוררת. הנגעים יכולים להשפיע על השורש (החלק שמתחת לקו החניכיים), על הכתר (החלק שמעל לקו החניכיים), או על שניהם.

כל שן עלולה להיפגע, אך לרוב נפגעות השיניים האחוריות—הטוחנות והקדם־טוחנות—ובמיוחד הטוחנות בלסת התחתונה.

ישנם שני סוגים של פורלים, כל אחד עם טיפולים שונים

נגעי ספיגת שיניים אצל חתולים (FORL) מחולקים לשני סוגים עיקריים: סוג 1 וסוג 2.

1. בנגעים מסוג 1, השן אמנם נספגת, אך עדיין ניתן להבחין בבירור בין שורש השן לבין עצם הלסת שסביבה.
2. לעומת זאת, בנגעים מסוג 2, האזורים הנספגים מוחלפים בהדרגה בעצם, כך שקשה מאוד—ולעיתים בלתי אפשרי—להבדיל בין שורש השן לעצם הלסת.

ההבחנה בין שני הסוגים חשובה, משום שהיא משפיעה ישירות על סוג הטיפול הנדרש.

איך נראים חללים בחתולים?

חללים בחתולים כואבים, אבל האינסטינקט שלהם הוא להסתיר כאב, אז למרבה הצער חתלתולים רבים סובלים בשתיקה.

בדיקת הפה של חתול בבית יכולה להיות מאתגרת, במיוחד אם הוא סובל מכאב בשן. בנוסף, השינויים בשן לרוב עדינים מאוד בשלבים הראשונים, ולכן קשה להבחין בהם בעין.

מסיבה זו, בעלי חתולים רבים מזהים את הבעיה דרך שינויים בהתנהגות, ולא דרך מראה השן עצמה.

התסמינים הנפוצים של ספיגת שיניים אצל חתולים כוללים:

• שינויים בהרגלי האכילה, כגון:
  • ירידה בתיאבון.
  • הורדת אוכל.
  • בליעת מזון בשלמותו במקום ללעוס אותו.
  • ללעוס רק בצד אחד של הפה.
  • רצון פתאומי למזון משומר/רך או הימנעות מאוכל יבש.
• לסת “מפטפטת”. זה כאשר הלסת התחתונה רועדת, במיוחד כשנוגעים בחלק הכואב של הפה.
• מזיל ריר.
• כפות על הפה.
• ריח רע מהפה (הליטוזיס).
• ירידה במשקל, אם היכולת לאכול מושפעת.
• אדמומיות, דימום או נפיחות בכל מקום לאורך קו החניכיים.
• חסרות שיניים.
• רצועה של רקמה אדומה-ורודה צומחת מעל כותרת השן – הדרך של הגוף לכסות על פגם מספיגת השן.
• שינויים בהתנהגות כגון עייפות, עצבנות או הסתרה לעתים קרובות יותר.

חלק מהתסמינים הללו יכולים להעיד גם על בעיות שיניים אחרות או מצבים רפואיים שונים, ולא בהכרח על ספיגת שיניים. בכל מקרה, חשוב לפנות לבדיקה אצל וטרינר.

חשוב לזכור: חתולים רבים כלל אינם מראים סימנים! בשל הנטייה הטבעית שלהם להסתיר כאב, לא מעט חתולים סובלים בשקט. זו אחת הסיבות המרכזיות לכך שבדיקות שגרתיות וטיפול שיניים קבוע הם כל כך חשובים.

האם חורים פוגעים בחתולים?

כן, ספיגת שיניים יכולה להיות כואבת מאוד, אך רמת הכאב תלויה בחלק השן שנפגע.

נגעים שמשפיעים רק על שורש השן עשויים לגרום לאי־נוחות בדרגות שונות—ולעיתים אפילו לא להיות מורגשים. לעומת זאת, כאשר הנגע פוגע בכתר השן (החלק שמעל קו החניכיים), השן נעשית רגישה מאוד, והכאב יכול להיות משמעותי.

מה גורם לחורים בחתולים?

הגורמים לספיגת שיניים אינם מובנים לחלוטין. נבדקו מספר השערות—כולל גורמים תזונתיים—אך אף אחת מהן לא הוכחה באופן חד־משמעי.

עם זאת, יש גורם אחד שבעלי חתולים כן יכולים להשפיע עליו: שמירה על היגיינת הפה. אמנם פה בריא לא בהכרח ימנע הופעה של FORL אצל חתולים שנוטים לכך, אך מכיוון שמחלות שיניים וחניכיים משמעותיות נקשרות למצב זה, ככל הנראה עקב דלקת, מומלץ להקפיד על טיפול שגרתי בבריאות הפה של החתול.

כיצד מטפלים בחורים בחתולים?

טיפול בחורים כולל תמיד פרוצדורות דנטליות, והפרוטוקול הספציפי תלוי באיזה סוג של FORL קיים (כדי לקבוע זאת נעשה שימוש בצילומי רנטגן ובצילומי רנטגן).

הטיפול כרוך תמיד בהליך דנטלי (הערכה מלאה, ניקוי וטיפול בכל נושא כגון ספיגת שיניים בהרדמה מלאה) במרפאה וטרינרית. עם זאת, הפרוטוקול הספציפי תלוי באיזה סוג של FORL קיים.

צילומי רנטגן דנטליים מבוצעים ביום ההליך, כדי לקבוע איזה סוג של FORL קיים. צילומי רנטגן עשויים גם לחשוף ספיגת שיניים בחתולים שאין להם תסמינים.

• עבור נגעים מסוג 1, יש לעקור (להסיר) את כל השן. הסיבה לכך היא שכל חלק של השן שנותר מאחור עלול להמשיך להיספג, וכתוצאה מכך לדלקת או כאב.
• עבור נגעים מסוג 2, עדיפה כריתת כתר (הסרת עטרת השן תוך השארת השורש במקומו). למרבה המזל, עם סוג זה של נגע, השורש אינו כואב ברגע שהוא משולב בעצם הלסת. עטרת השן עדיין יכולה להיות כואבת, ולכן הסרת הכתר מבטלת אי נוחות תוך הימנעות מעיירת שורשים מיותרת.