לימפומה בחתולים: תסמינים, אבחון וטיפול

לימפומה היא אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר בחתולים, כאשר כשליש ממקרי הסרטן החדשים מאובחנים כלימפומה מדי שנה. אבל מהי לימפומה, והאם החתול שלך נמצא בסיכון?

מהי לימפומה?

לימפומה היא סוג של סרטן, ונחשבת לאחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר בקרב חתולים ברחבי העולם. מדובר בסרטן של לימפוציטים — סוג של תאי דם לבנים השייכים למערכת החיסון. מאחר שתאים אלה מצויים בכל הגוף, לימפומה יכולה להופיע כמעט בכל איבר או רקמה.

מה גורם ללימפומה אצל חתולים?

למרות שכל חתול עלול לפתח לימפומה, קיימים מספר גורמים שמגבירים את הסיכון למחלה. חתולים מבוגרים נמצאים בסיכון גבוה יותר — במיוחד בגילאי 10–12 — והם מאובחנים בשכיחות גבוהה יותר לעומת חתולים צעירים.

חתולים זכרים נוטים מעט יותר לפתח לימפומה, וגם חתולים שאינם מסורסים, או כאלה שסורסו בגיל מאוחר יחסית, נמצאים בסיכון מוגבר. אחד ההסברים המרכזיים לכך הוא הקשר בין נגיף הלוקמיה החתולית (FeLV) לבין סוגים מסוימים של לימפומה, ובמידה מסוימת גם נגיף הכשל החיסוני החתולי (FIV).

חתולים הנושאים אחד מהנגיפים הללו נמצאים בסיכון גבוה יותר להתפתחות גידולים לימפטיים. בנוסף, לאורך השנים הועלו השערות לגבי גורמים נוספים ללימפומה אצל חתולים, אך אף אחת מהן לא הוכחה באופן חד-משמעי. לדוגמה, מחקר משנת 2002 העלה אפשרות לקשר בין חשיפה לעישון פסיבי לבין סיכון מוגבר ללימפומה, אך מחקר עדכני יותר משנת 2020 לא מצא קשר מובהק בין עישון בסביבת החתול לבין המחלה.

אתרים נפוצים של לימפומה בחתולים

לימפומות מתפתחות לרוב במערכת העיכול, אך הן יכולות להתפתח במספר אתרים ברחבי הגוף.

לימפומה חתולית יכולה להופיע במספר אזורים שונים בגוף, וכל “סוג” נקרא בהתאם למיקום שבו הוא מתפתח.

• לימפומה של מערכת העיכול (המעי) — הסוג הנפוץ ביותר בחתולים. ניתן לחלק אותה לשני תתי־סוגים: לימפומה של תאים קטנים ולימפומה של תאים גדולים. לימפומה של תאים קטנים מתבטאת בעיבוי הדרגתי של דופן המעי ומתפתחת לאט, בעוד שלימפומה של תאים גדולים יוצרת גידולים מוצקים במעיים ו/או בקיבה. לימפומה של תאים גדולים נחשבת לאגרסיבית יותר ובעלת פרוגנוזה פחות טובה.
• לימפומה מדיאסטינלית — מתפתחת באזור בית החזה, בדרך כלל בין הריאות. עם הזמן היא עלולה לגדול ולהפעיל לחץ על הריאות והלב. סוג זה נפוץ יותר בחתולים צעירים ובחתולים נשאי FeLV.
• לימפומה כלייתית — יכולה לפגוע בכליות ולגרום לתסמינים הדומים למחלת כליות כרונית, כאשר תאי הכליה מוחלפים בתאים סרטניים.
• לימפומה אפית — פוגעת באזור האף, ולעיתים מתחילה כנפיחות בפנים. בכרבע מהמקרים, המחלה כבר התפשטה לאזורים נוספים בגוף.

סוגי לימפומה שונים בחתולים

קיימות גם צורות פחות שכיחות של לימפומה, שיכולות להשפיע על מערכת העצבים, בלוטות הלימפה או אזורים אחרים בגוף. לימפומה מולטינודלית/רב־צנטרית, לימפומה עורית, לימפומה מזנטרית, לימפומה עינית ולימפומה של עמוד השדרה הן כולן סוגים נוספים של לימפומה בחתולים. קיימות עדויות לכך שלימפומה עורית בחתולים נעשית שכיחה יותר.

סימנים ותסמינים של לימפומה בחתולים

התסמינים של לימפומה אצל חתולים משתנים בהתאם לאזור בגוף שנפגע, אך ישנם סימנים כלליים שיכולים להופיע בכל סוגי הלימפומה, כגון ירידה במשקל, עייפות ופרווה שנראית דלה, עמומה או שמנונית. התיאבון עשוי להשתנות — חלק מהחתולים יאכלו יותר, אחרים פחות, ולעיתים לא ייראה שינוי כלל.

הסוג הנפוץ ביותר, לימפומה של מערכת העיכול, משפיע על מערכת העיכול ולכן עלול לגרום לירידה במשקל, שלשולים והקאות.

שינויים בהרגלי שתייה והטלת שתן יכולים להעיד על לימפומה כלייתית, אם כי גם סוגים אחרים של לימפומה עלולים לגרום לעלייה בצריכת מים. סימנים נוירולוגיים, כגון פרכוסים, לחיצת ראש או עיוורון, יכולים להופיע בלימפומה אפית או בלימפומה של מערכת העצבים.

שינויים בנשימה — כמו נשימה מהירה, קושי בנשימה, שיעול, התנשפות או ירידה ביכולת לבצע פעילות — עשויים להופיע בלימפומה מדיאסטינלית. בלימפומה אפית ניתן לראות נפיחות באזור האף, הפרשות מהעיניים ומהאף, התעטשות או דימומים מהאף.

תסמינים נוספים של לימפומה כוללים:

• ירידה במשקל ומצב ירוד
• שינוי בצמא, בדרך כלל מוגבר
• שינוי בתיאבון , בדרך כלל אנורקסיה
• הקאות ושלשולים
• מתן שתן מוגבר
• הִתעַטְשׁוּת
• שיעול
• קצב נשימה מוגבר, מאמץ או רעש
• דימום מהאף והפרשות ריר מהאף
• נפיחות בפנים
• התקפים
• בלבול, חוסר התמצאות
• עיוורון
• דיכאון ועייפות
• בלוטות לימפה נפוחות או כואבות

מאחר שהתסמינים הללו אינם ספציפיים ויכולים להתאים למגוון מחלות אחרות, הווטרינר יידרש לבצע בדיקות נוספות אם עולה חשד ללימפומה. לרוב, הבירור מתחיל בבדיקת דם מלאה, שבה ניתן לזהות שינויים בלימפוציטים. בדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד, צילומי רנטגן ו־CT מסייעות לזהות חריגות ולבחון אותן בצורה מדויקת יותר.

בנוסף, הווטרינר יבקש לקחת דגימה מהאזור החשוד — באמצעות שאיבת מחט עדינה (FNA) או ביופסיה כירורגית — כדי להגיע לאבחנה סופית. לאחר מכן, הגידול מסווג לפי דרגת האגרסיביות שלו: לימפומה בדרגה נמוכה נחשבת לפחות אגרסיבית בהשוואה ללימפומה בדרגה גבוהה.

אפשרויות טיפול ופרוגנוזה

חשוב לעבור בדיקה אצל וטרינר לחתול שלך כדי להגיע לאבחנה סופית.

ניתן לטפל בלימפומה בחתולים באמצעות ניתוח, כימותרפיה או הקרנות, בהתאם לסוג הסרטן, דרגתו ומיקומו. עם זאת, הטיפול מורכב יותר מכיוון שהתאים הסרטניים לרוב מפוזרים באזורים שונים בגוף, ולכן לא ניתן פשוט להסירם בניתוח.

כימותרפיה היא שיטת הטיפול הנפוצה ביותר בלימפומה בחתולים, שכן היא פועלת על תאים סרטניים בכל הגוף — גם כאלה שאינם ממוקמים בגידול הראשי. בלימפומה בדרגה נמוכה, הטיפול כולל לרוב תרופות בכדורים, בעוד שלימפומה בדרגה גבוהה מצריכה לעיתים קרובות כימותרפיה בהזרקה.

חתולים נוטים לסבול כימותרפיה בצורה טובה יחסית, ותופעות הלוואי לרוב קלות — הם בדרך כלל אינם מאבדים פרווה ואינם נראים חולים, אם כי ייתכנו הקאות קלות או שלשולים. טיפול פומי בשילוב פרדניזון וכלורמבוציל מתאים ללימפומה של תאים קטנים, בעוד שלימפומות אגרסיביות יותר דורשות טיפול אינטנסיבי, הכולל תרופות כימותרפיות בהזרקה. פרוטוקול זה נקרא לרוב “CHOP”, והוא כולל ציקלופוספמיד, דוקסורוביצין, פרדניזולון ווינקריסטין.

להלן סוגי הטיפול הנפוצים וזמני ההישרדות הממוצעים:

• לימפומה של מערכת העיכול (תאים קטנים): כימותרפיה דרך הפה. כ־80% נכנסים להפוגה למשך 2–3 שנים
• לימפומה של מערכת העיכול (תאים גדולים): כימותרפיה אגרסיבית. כ־50% משיגים הפוגה מסוימת, עם הישרדות של 3–10 חודשים
• לימפומה מדיאסטינלית: כימותרפיה אגרסיבית. ההישרדות היא כ־3 חודשים אם החתול נשא FeLV, וכ־9–12 חודשים אם אינו נשא
• לימפומה אפית: כימותרפיה או הקרנות. כ־80% מגיבים היטב, עם הישרדות של עד שנתיים
• לימפומה כלייתית: כימותרפיה אגרסיבית משפרת תסמינים בכ־60% מהמקרים, אך זמן ההישרדות הוא בדרך כלל כ־6 חודשים