סיבירי

החתול הסיבירי הוא גזע טבעי שהתעצב ברוסיה במשך מאות, ואולי אפילו אלפי שנים, ושוכלל בהמשך באמצעות גידול סלקטיבי. ישנם גנטיקאים הסבורים שחתולים עתיקים אלה תרמו חלק מה־DNA שלהם ליצירת גזעים ארוכי שיער מודרניים.

ברוסיה נחשב החתול הסיבירי לאוצר לאומי, והוא מופיע בפולקלור ובאגדות רבות. על פי המסורת, הסיבירים הדריכו נשמות לעולם הבא, שמרו על בתים, סיפרו סיפורים ואף שרו שירים. אגדה מפורסמת מספרת כי כאשר נכנסים לבית חדש, החתול הסיבירי צריך להיות הראשון לחצות את הסף והמקום שבו יבחר לשכב, שם יש להניח את המיטה למזל טוב. למרות ההיסטוריה הארוכה שלהם, הסיבירים נכנסו לעולם הרישומים המערביים רק לאחרונה. בשנת 1987 פרסם מועדון החתולים Kotofei בסנט פטרסבורג את אחד התקנים הראשונים של הגזע.

כמה שנים לאחר מכן, ב־1990, הגיעו הסיבירים הראשונים לארצות הברית, כשהמגדלת אליזבת טרל (Starpoint Cattery) ייבאה שלושה חתולים בשם Kaliostro, Nain ו־Ofelia. איגוד החתולים הבינלאומי (TICA) הכיר בגזע בשנת 1992, והעלה אותו למעמד אליפות ב־1996.

איגוד חובבי החתולים (CFA) הצטרף ב־2000 והעניק לסיבירים מעמד אליפות ב־2006. כיום נהנים החתולים הסיביריים מהכרה בינלאומית וצוברים פופולריות, גם אם עדיין נחשבים נדירים למדי מחוץ לרוסיה – אך בהחלט כבר קל יותר למצוא אותם.