הימלאיה

הִיסטוֹרִיָה

בשנות ה־30, שני חוקרים מאוניברסיטת הרווארד ד"ר קלייד קילר ווירג'יניה קוב. החליטו לשלב בין חתולים סיאמיים לפרסיים במסגרת מחקרם. התוצאה הייתה חתולה בשם Newton's Debutante, שנראתה בדיוק כמו שילוב חלומי: סימני צבע סיאמיים קלאסיים, עיניים כחולות ופרווה ארוכה ומשיית. בהתחלה קראו לה פשוט "סיאמי-פרסי", ובהמשך היא הפכה לאחד מהנציגים הראשונים של גזע ההימלאיה (או בשמו האחר: פרסי קולורפוינט). בהמשך, בשנת 1948, הצטרפה למאמץ גם ז'אן מיל מגדלת חתולים ידועה שלימים ייסדה את גזע הבנגלי.

כמה שנים אחר כך, ב־1955, בריאן סטרלינג-ווב פיתח חתול דומה שכינה "קולורפוינט ארוך שיער". בשנת 1957, בזכות עבודתה של מרגריטה גופורת', שהמשיכה לשלב סיאמיים ופרסיים, קיבל הגזע הכרה רשמית מאגודת חובבי החתולים (CFA). גופורת' נחשבת עד היום לאדם שהעניק לגזע את שמו הימלאיה. במהלך העשורים הבאים נמשכו ההכלאות בין סיאמיים לפרסיים, כאשר כל מגדל שם דגש אחר, יש שהתמקדו במראה הסיאמי, ואחרים בתכונות הפרסיות. לבסוף, בשנת 1984, קבע ה־CFA כי ההימלאיה הוא למעשה וריאציה של החתול הפרסי.

לכן רוב ההימלאיות של היום מזכירים יותר את בני דודיהם הפרסיים מאשר את הסיאמיים. כיום, כל ארגוני החתולים הגדולים מכירים בגזע, חלקם משתמשים בשם "הימלאיה" וחלקם בשם "פרסי קולורפוינט". בפועל, אין הבדל ביניהם מדובר באותו גזע בדיוק.