חתול טונקינז: מידע על מאפיינים, אישיות וגזעים

השווה גזע

ארץ מוצא

אַרצוֹת הַבְּרִית

גוֹבַה

20-25 ס"מ

משקל מבוגר

3-5 ק"ג

תוחלת חיים

14-16 שנים

אישיות וטמפרמנט

לא מצליחים להחליט אם אתם מעדיפים סיאמי או בורמזי? בדיוק כאן נכנס לתמונה הטונקינזי! החתול המקסים הזה מציע את הטוב משני העולמות,בזכות השילוב בין המורשת הסיאמית לבורמזית. לטונקינזים אופי נהדר, אבל יש לזה מחיר קטן: הם מאוד אוהבים חברה אנושית. להשאיר אותם לבד לזמן ארוך או לעיתים קרובות עלול לגרום לחרדת נטישה. אם אתם עובדים שעות ארוכות מחוץ לבית, הפתרון יכול להיות לאמץ שניים יחד.

עם חבר חתולי נוסף, אולי אח, יהיה להם עם מי לשחק ולבלות, ואתם תרוויחו כפול אהבה. הטונקינזים זריזים במיוחד, מטפסים מצוינים ובעלי חיבה למקומות גבוהים. לא נדיר למצוא אותם על המקרר, הארון או כל מדף גבוה בבית. משם הם גם "משמיעים דעה" על כל דבר, מהכמות בקערת האוכל ועד התוכניות שלכם לערב. ואם תעזבו את החדר, סביר להניח שהם יעקבו אחריכם בכל הבית, תוך כדי "עזרה" מתמדת. כמו הסיאמים והבורמזים, גם הטונקינזים אוהבים מים.

שימו קערה רחבה ורדודה עם מים על הרצפה, אולי אפילו עם כמה צעצועים צפים – ותראו איך הם נהנים להשתעשע. זו גם הזדמנות בשבילכם לתפוס כמה רגעים של שקט… אם תצליחו להפסיק לצפות בשובבות המקסימה שלהם. כשזה מגיע לחיבה, הטונקינזים שונים זה מזה: חלקם בוחרים בן משפחה אחד להיות ה"אדם שלהם", ואחרים מפזרים אהבה לכולם.

טיפול

תְזוּנָה

טיפוח

פעילות גופנית

בְּרִיאוּת

לחתולי טונקינז אין צרכים תזונתיים מיוחדים, אבל הם נוטים להשמנה ככל שהם מתבגרים. לכן, מומלץ להקפיד על תזונה איכותית, עשירה בחלבון ודלה בפחמימות. חפשו מזון שמבוסס על בשר או דגים אמיתיים כמרכיב ראשון, ולא על חומרי מילוי.

לחתול הטונקינזי פרווה קצרה מאוד, שנושרת מעט יחסית, ולכן אינה דורשת הרבה טיפוח. הברשה קלה אחת כל כמה ימים תספיק כדי להסיר שיער עודף, להפחית את הנשירה ולצמצם את הסיכוי לכדורי שיער. טיפול שיניים חשוב במיוחד, משום שהטונקינזים עלולים להיות מועדים למחלות חניכיים.

צחצוח קבוע בבית יכול להפחית את הצורך בניקוי מקצועי אצל הווטרינר מה שחוסך גם הרדמות מיותרות וגם הוצאות. בנוסף, מומלץ לקצוץ את ציפורני החתול מדי פעם. זו לא משימה קשה, ובדומה לצחצוח שיניים, כדאי להרגיל את החתול לשגרה הזו כבר מגיל צעיר. כשהוא יודע למה לצפות – בשילוב שבחים וחטיפים – הוא יקבל את הטיפול הרבה יותר בקלות.

חתולי טונקינז מלאים באנרגיה, הם רצים, קופצים ומטפסים על כל מה שנקרה בדרכם. לכן, מתקן טיפוס חזק ועמוד גירוד הם חובה בבית, לצד מגוון צעצועים שיאפשרו להם לפרוק אנרגיה – וכמובן גם כאלו שיאפשרו לכם להשתתף במשחק. לא סתם אומרים על טונקינזים שהם "כמו כלבים", זה נכון!

הם אוהבים לשחק באחזור, ואפילו נהנים מטיולים ברצועה בשכונה. עם חיזוק חיובי וסבלנות, האילוף ברצועה יכול להיות קל ומהנה עבור שניכם. כשהטונקינז מתבגר, רמת הפעילות שלו עשויה לרדת. במצב כזה תצטרכו לעודד אותו יותר – במשחקים או בטיולים – כדי לשמור על בריאותו.

לחתולי טונקינז מוניטין מצוין של בריאות טובה לאורך שנים. עם זאת, ישנם מקרים בודדים שבהם הם עלולים להיות בסיכון למחלות כמו דלקת מעיים כרונית, מחלות בדרכי השתן התחתונות או עמילואידוזיס כלייתי. אף אחת מהבעיות האלו אינה נפוצה, אבל מומלץ שהווטרינר יעקוב אחר סימנים מחשידים כדי לאתר אותן מוקדם במקרה הצורך.

הִיסטוֹרִיָה

למרות שהטונקינז נחשב לגזע מודרני יחסית, חוקרי חתולים סבורים שהוא היה איתנו כבר מתחילת המאה ה־20. בשנת 1930 יובאה לארצות הברית חתולה בשם וונג מאו. היא הוצגה אז כחתולה בורמזית, אך כנראה הייתה למעשה תוצאה של הכלאה בין בורמזי לסיאמי. המשמעות היא שגם אם הגזע הטונקינזי עדיין לא היה רשום רשמית, וונג מאו הייתה למעשה אחת הטונקינזיות הראשונות. כיום היא נחשבת לאחת ממייסדות הגזע, ושמה עדיין מופיע באילן היוחסין של טונקינזים מודרניים.

את החתולים הטונקינזים כפי שאנו מכירים ואוהבים היום אנחנו חייבים לשתי מגדלות: ג'יין ברלטה מארצות הברית ומרגרט קונרוי מקנדה, שכל אחת מהן ניהלה בנפרד תוכנית הכלאה בין סיאמיים לבורמזים. לא חלף זמן רב ומגדלים נוספים הצטרפו, והגזע החדש והכובש החל לצבור פופולריות במהירות. בשנות ה־80 כבר הופיע הטונקינז בתערוכות. קנדה הייתה הראשונה שהכירה בו רשמית, וב־1984 העניק איגוד חובבי החתולים (CFA) לטונקינז מעמד אליפות.

לאחר שהגזע התבסס, הופסקו ההכלאות עם סיאמיים ובורמזים, והוא החל להתפתח כגזע עצמאי לכל דבר. כיום נהנים הטונקינזים מהכרה רחבה מצד איגודים בינלאומיים רבים, בהם איגוד החתולים הבינלאומי (TICA), פדרציית החתולים האוסטרלית (ACF), איגוד החתולים הקנדי (CCA) ועוד.

Image Credit: https://en.wikipedia.org/wiki/Tonkinese_cat

האם ידעת?

במקור נקרא גזע החתולים הטונקינזי בשם "טונקנז". אף שיש הסבורים שהשם נלקח מאזור טונקין שבהודו־סין, למעשה הכוונה הייתה אחרת לגמרי: מחווה למחזמר "דרום האוקיינוס השקט"

האם ידעת?

ייתכן שיחלפו עד שנתיים עד שהטונקינז יגיע לבגרות מלאה, וגם פרוותו תפתח את צבעה הסופי רק אז.

האם ידעת?

הטונקינז הוא החתול הגזעי הראשון שהוכר כבעל עיניים בצבע אקווה ייחודי. עם זאת, גם צבעי עיניים אחרים מקובלים

Image Credit: http://www.vetstreet.com/cats/tonkinese

תקן הגזע

עיניים

עיני הטונקינז צריכות להיות בצורת שקד פתוחה, ממוקמות כך שהן נמשכות לאורך קו עצמות הלחיים ונוטות החוצה לכיוון הקצוות החיצוניים של האוזניים.

רגליים וכפות

רגליו של הטונקינז צריכות להיות דקות ופרופורציונליות, כאשר הרגליים האחוריות מעט ארוכות יותר מהקדמיות. הכפות אליפטיות ובעלות פרופורציות מאוזנות.

זָנָב

זנבו של הטונקינז צריך להיות פרופורציונלי לגוף, עם צורה מחודדת בהדרגה

תקן הגזע

גוּף

הטונקינז צריך להיות בעל פלג גוף בינוני, עם שרירים מפותחים ובטן מהודקת. המראה הכללי אמור לשדר איזון והרמוניה, חתול פרופורציונלי שאינו ארוך מדי אך גם לא קצר וכבדי־מבנה (קובי) מדי.

רֹאשׁ

לחתול הטונקינזי ראש בצורת טריז מעוגל־קלות, ארוך יותר מרחב. הלוע רחב אך קהה, כך שהוא משתלב בהרמוניה עם קווי הראש. מעבר השפם (whisker break) צריך להיות עדין, ולהמשיך את צורת הטריז. במבט מהצד, המצח מציג קשת קמורה קלה.

אוזניים

לחתול הטונקינזי אוזניים בינוניות בגודלן, בעלות בסיס רחב וקצות סגלגלים. האוזניים צריכות להיות זקופות וערניות, ממוקמות כך שימשיכו את קו הצד של הראש וגם יתאימו לחלקו העליון.

פרווה

הפרווה של הטונקינז צריכה להיות באורך בינוני־קצר, בעלת מרקם רך ומשיי למגע.

צֶבַע

לחתול הטונקינזי מגוון רחב של צבעים, בהם סוליד (Solid), נאטורל (Natural) ו־מינק (Mink). בין הגוונים הפופולריים ניתן למצוא שמפניה, כחול ופלטינה – כולם מלווים בצבעי עור אף וכפות רגליים התואמים ומשלימים את צבע הפרווה.

מאמרים קשורים

הצג הכל