דלקת חניכיים בחתולים: גורמים, תסמינים וטיפול

מהי דלקת חניכיים אצל חתולים?

דלקת חניכיים בחתולים מוגדרת כדלקת של רקמת החניכיים. החניכיים הן הרקמה הרירית הוורודה שמכסה את עצמות הלסת העליונה והתחתונה ומקיפה את שיני החתול.

הסיומת “יטיס” פירושה דלקת — כלומר תגובת הגוף לפגיעה, הכוללת אדמומיות, כאב, נפיחות, חום ופגיעה בתפקוד. לכן, בדלקת חניכיים החניכיים נעשות אדומות, רגישות, נפוחות וחמות, ואינן מתפקדות כרגיל.

לעיתים נעשה שימוש במונחים נוספים לתיאור דלקת ברירית הפה של החתול.

• מחלת חניכיים היא מונח כללי המתאר מצב שבו החניכיים אינן בריאות.
• Faucitis מתייחס לדלקת של רירית הפה באזור האחורי, מאחורי השיניים.
• Stomatitis הוא מונח לדלקת של רירית הפה והשפתיים.
• Gingivo-stomatitis מתאר דלקת המערבת גם את החניכיים וגם את רירית הפה והשפתיים.
• דלקת הלוע היא דלקת באזור הלוע — החלק האחורי של חלל הפה.

כל המונחים הללו מתייחסים למעשה לאותו רעיון כללי: דלקת של הרקמות הריריות בחלל הפה ובאזור השיניים, מצב שגורם לאי־נוחות ולעיתים גם לכאב אצל החתול.

ישנם שני מונחים חשובים נוספים הקשורים לכך:

• מחלת חניכיים או דלקת חניכיים היא המונח הכללי למחלה של המבנים סביב השיניים.
• מחלת שיניים היא המונח המשמש לתיאור מחלת השיניים, שלעתים קרובות מתלווה לדלקת חניכיים

גורמים לדלקת חניכיים אצל חתולים

דלקת חניכיים מתפתחת בשלבים ומאופיינת בדלקת בחניכיים (חניכיים).

רירית חלל הפה חשופה למגוון רחב של גורמים — כולל חומרים מגרים ואלרגנים (למשל מהמזון), חיידקים וגירויים פיזיים הנוצרים בזמן האכילה.

בדרך כלל, מערכת החיסון מצליחה להתמודד עם אתגרים אלו ולשמור על החניכיים ורירית הפה במצב תקין. עם זאת, לעיתים מתרחשות חריגות, והתגובה החיסונית אינה מאוזנת:

• תגובה חיסונית חלשה מדי עלולה לאפשר לפתוגנים להתרבות ולגרום לדלקת
• תגובה חיסונית מוגברת מדי עלולה לגרום לדלקת גם בתגובה לגורמים שאינם מזיקים

הגורם המדויק לדלקת חניכיים אצל חתולים אינו תמיד ברור, אך ישנם מספר גורמים נפוצים הקשורים להתפתחותה.

• זיהומים חיידקיים. חיידקים פתוגניים נמצאים לעתים קרובות בפיהם של חתולים עם דלקת חניכיים: אלה עשויים להיות גורם ראשוני, או שהחיידקים עשויים להיות סיבוך משני, המחמיר צורה קלה יותר של דלקת חניכיים הנפתחת מגורם ראשוני אחר.
• זיהומים ויראליים. וירוס קליצי חתולים (FCV) הוא גורם שכיח לדלקת חניכיים בחתולים, ולעתים מעורב גם וירוס הרפס חתולים (FHV)). שני וירוסים נוספים, וירוס לוקמיה חתולית (FeLV) ו-FIV) עשויים להיות מעורבים אף הם, אך תפקידם אינו ברור, והשפעתם עלולה להיות קשורה יותר לעובדה שהם משפיעים על המערכת החיסונית של החתול במקום להיות מעורבים ישירות בגרימת דלקת של רקמות החניכיים.
• מחלה חיסונית. דלקת של רירית חלל הפה יכולה לפעמים להיות סוג של מחלה מתווכת חיסונית או אוטואימונית, כלומר תגובת יתר של המערכת החיסונית לאתגרים נורמליים כמו חיידקים ורעלים שנמצאים בהצטברות של רובד על השיניים (רובד הוא הסרט הדביק חצי נוזלי של מזון מומס וריר שנאסף על השיניים). אם הפלאק נשאר במקומו, הוא הופך למינרלי, מה שמוביל להיווצרות אבנית או אבנית. זהו חומר מוצק, חום, המצטבר, הפועל כשטח פנים רחב יותר כדי להצטבר עליו יותר רובד, מה שמאפשר להצטבר עוד יותר חיידקים ורעלים, ומחמיר את הבעיה. היגיינת שיניים לקויה היא גורם נטייה משמעותי לדלקת חניכיים.
• סיבות ספציפיות אחרות. דלקת של רירית הפה יכולה להיגרם ממספר בעיות אחרות, כולל גירוי פיזי ישיר (אכילת חומרים מגרים או צמחים מסוימים), בעיות מטבוליות המובילות למחלה מערכתית (למשל אי ספיקת כליות, עם אזוטמיה), וכשל במערכת החיסונית (למשל הנגרם על ידי מחלה תורשתית בחלק מגזעי ייחוס של חתולים כגון פרסים ואביסיינים, או סוכרת).

תסמינים של דלקת חניכיים אצל חתולים

סימנים לדלקת חניכיים בחתולים כוללים ריח רע מהפה, קשיי אכילה, כאבי פה וטיפוח לקוי.

סימנים קליניים של דלקת חניכיים כוללים ריח רע מהפה, קושי באכילה (דיספגיה), הימנעות משימוש בפה, ירידה בתיאבון, ריור מוגבר, דימום מהפה וכאב בעת בדיקה של חלל הפה. בנוסף, ייתכנו ירידה במשקל ומראה כללי מוזנח, שכן חתול הסובל מכאב בפה עשוי להימנע מטיפוח עצמי. בלוטות הלימפה מתחת ללסת עשויות להיות מוגדלות.

הבעיה מופיעה לרוב אצל חתולים בוגרים או בגיל העמידה, אך בגזעים מסוימים (כגון מיין קון, סיאמי, פרסי ואביסיני) דלקת חניכיים עשויה להופיע גם אצל חתולים צעירים, לעיתים אף לפני גיל שלוש.

כיצד לטפל בדלקת חניכיים אצל חתולים

יש להתייעץ עם וטרינר בכל מקרה של דלקת חניכיים אצל חתולים. חשוב לנסות לאבחן את הגורם המדויק לבעיה, ורק לאחר מכן להתאים טיפול מתאים.

בדיקות אבחון עשויות לכלול צילומי רנטגן של השיניים, כדי להעריך את מצב השורשים ולזהות בעיות כמו נגעים נספגים בשיניים, אשר עשויים להעיד על צורך בעקירה. בעיות שיניים מסוג זה קשורות לעיתים קרובות לדלקת חניכיים.

• לעיתים קרובות נדרש טיפול שיניים מקצועי תחת הרדמה כללית, הכולל הסרת אבנית ורובד, וניקוי יסודי של השיניים כולל ליטוש. לאחר מכן, חשוב להמשיך בטיפול שיניים ביתי באופן קבוע.
• במקרים חמורים, ייתכן שיהיה צורך בעקירת שיניים קבועות — ולעיתים אף עקירה מלאה של השיניים, כולל הניבים. למרות שזה עשוי להיראות קיצוני, הדלקת מתמקדת לעיתים קרובות באזור החיבור בין השן לחניכיים, שם מצטבר רובד. הסרת השיניים מבטלת את מקור הבעיה, ובמקרים רבים מביאה לשיפור משמעותי ואף להיעלמות הדלקת.
• אנטיביוטיקה עשויה להינתן כאשר יש מרכיב חיידקי פעיל, כאשר הבחירה בתרופה תלויה במקרה הספציפי ובהמלצת הווטרינר.
• לעיתים משתמשים בקורטיקוסטרואידים להפחתת הדלקת, אך השימוש בהם תלוי בשיקול רפואי.
• תרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידיות (NSAIDs) עשויות לשמש להפחתת כאב ודלקת.
• במקרים מסוימים ניתן לשקול טיפול בתרופות כמו ציקלוספורין.
• אינטרפרון אומגה יכול לסייע בוויסות התגובה החיסונית, וניתן דרך הפה או בהזרקה.
• טיפול בלייזר CO₂ עשוי להתאים במקרים מסוימים.
• לקטופרין ממקור בקר, המיושם על החניכיים, עשוי להפחית פעילות חיידקית.
• במקרים מסוימים נשקל גם טיפול באמצעות מלחי זהב או טיפולים מתקדמים יותר, כגון טיפול בתאי גזע.

כיצד למנוע דלקת חניכיים אצל חתולים

בדיקה וניקוי שיניים מלאים הם חלק חיוני בטיפול בדלקת חניכיים בחתולים.

תזונה היפואלרגנית איכותית (המבוססת על מקורות חלבון מוגבלים ואיכותיים) עשויה לסייע בהפחתת חשיפה לחומרים מגרים או אלרגנים בחלל הפה. תוספת של חומצות שומן אומגה 3 ואומגה 6 יכולה גם לתרום להפחתת התגובה הדלקתית.

שימוש במוצרי היגיינת פה מקומיים המסייעים להפחתת הצטברות פלאק (כגון כלורהקסידין ומוצרים דומים) עשוי להועיל. בנוסף, שמירה על שגרת היגיינת פה בבית — כולל צחצוח שיניים עם מברשת ומשחת שיניים ייעודיות לחתולים, או שימוש במוצרים המאושרים על ידי VOHC — יכולה לתרום משמעותית לבריאות הפה.