אישיות וטמפרמנט
הפרווה העבה והיוקרתית היא רק אחת מהתכונות המופלאות של החתול הפרסי. מעבר ליופי המרשים שלו, הפרסי ידוע גם באופי האוהב שלו ובשובבות עדינה שמכניסה שמחה לכל בית. אם אתם מחפשים חתול רגוע שלא מצטיין בקפיצות מרשימות או באקרובטיקה, הפרסי עשוי להיות בדיוק מה שאתם צריכים.
הוא אוהב להתרווח, בעיקר לאחר שהוא מגיע לבגרות, אולי בגלל זה רבים מכנים אותו בחיוך "רהיט עם פרווה". ובכל זאת, אל תתנו למוניטין הזה להטעות אתכם: לפרסים יש צד שובב וחביב, במיוחד כשהבעלים מצטרפים למשחק.
הפרסי אינו חתול שובב יתר על המידה, אלא חיית מחמד שקטה ומנומסת. הוא לא ינסה לפתוח מגירות או לחטט בארונות כמו חלק מהגזעים האורינטליים ובניגוד לסיאמיים או לסוואנה, הוא גם לא ימהר לצאת לטיולים ברצועה או לשחק באחזור.
עם זאת, מדובר בחתול אינטליגנטי, שיודע ללמוד את שגרת הבית, לברך אתכם כשאתם חוזרים – וכמובן להתכרבל אתכם כחלק מהיום־יום. למרות שהם אלופי ההתחבקות, הפרסים אינם תובעניים במיוחד. הם שמחים לישון בנחת כשאתם עסוקים, וללוות אתכם בשקט ובחיבה בשעות הפנאי. בנוסף, הם מתגלים כחתולי משפחה נהדרים: סבלניים עם ילדים, מסתדרים היטב עם חתולים אחרים ואפילו עם כלבים רגועים.
טיפול
תְזוּנָה
טיפוח
פעילות גופנית
בְּרִיאוּת
לחתולים פרסיים יש נטייה להשמנה, ולכן חשוב במיוחד להקפיד על תזונה נכונה. מומלץ לבחור מזון עשיר בחלבון ודל בפחמימות, שבו בשר או דגים אמיתיים הם המרכיב העיקרי. בנוסף, כדאי לשקול מזון שמכיל חומצות שומן מסוג אומגה, שיתרמו לבריאות העור וישמרו על הפרווה המפוארת של הפרסי במיטבה.
החתול הפרסי דורש טיפוח יומיומי כדי למנוע סבכים בפרווה, שעלולים להפוך בהמשך למחצלות כואבות בשכבת הפרווה התחתונה והעדינה שלו. צחצוח וסירוק פרסי הם משימה לא פשוטה, חשוב לסרק עד לעור, ולא להסתפק בהברשה על פני השטח בלבד, אחרת קל מאוד לפספס קשרים נסתרים.
מכיוון שהתהליך ארוך וגוזל זמן, יש בעלי פרסים שבוחרים לגלח את אזור הבטן או לעצב את הפרווה בסגנון "תספורת אריה" כדי להקל על התחזוקה. מעבר לכך, לפרסים יש קפלי פנים הדורשים ניקוי קבוע, בדרך כלל פעם או פעמיים ביום, במיוחד אם החתול נוטה להפרשות מהעיניים. גם בריאות הפה חשובה: מומלץ לצחצח שיניים מדי יום, ולגזור ציפורניים אחת לכמה שבועות כדי לשמור על תחזוקה נכונה ובריאות כללית.
גם חתולים פרסיים זקוקים לפעילות גופנית, אך חשוב לשמור על איזון ולא להעמיס עליהם – במיוחד בימים חמים. הם נהנים ממשחקים עם שרביטי נוצות או לייזרים, אבל כדאי לעקוב אחר הקצב ולעצור ברגע שמופיעים סימני עייפות, כמו התנשפות או קוצר נשימה.
הפרסים אוהבים גם מקומות תצפית נוחים. מגדלי חתולים ומדפי חלון מספקים להם נקודת מבט מצוינת על מה שקורה בבית ומחוצה לו. כמו כל חתול, גם הם נהנים להשחיז ציפורניים על עמודי גירוד, ולשחק בצעצועים מגוונים – מעכברים קטנים ועד כדורים או חיות פרווה מפוחלצות.
החתול הפרסי הוא גזע ברכיצפלי, כלומר בעל פנים פחוסות ו"פרצוף נדחף". המבנה הייחודי הזה מעניק לו את המראה המפורסם, אך גם מביא איתו כמה בעיות בריאותיות שכדאי להכיר. בין הנפוצות ביותר: קוצר נשימה והתחממות יתר בזמן פעילות גופנית או במזג אוויר חם. כמו גזעים שטוחי־פנים אחרים, גם אצל הפרסי עלולות להופיע בעיות נוספות כגון חיך רך מוארך, קנה נשימה צר, נחיריים מוצרים או שקיקי גרון רפויים. בנוסף, פרסים נוטים לסבול יותר מאלרגיות – תופעה מוכרת אצל כל הגזעים הברכיצפליים.
בעיות בריאות פרסיות ידועות אחרות כוללות פציעות עיניים תכופות, מחלות שיניים וחסימה (שיניים צפופות ושגויות), סרטן, קרדיומיופתיה היפרטרופית ומחלת כליות פוליציסטית (PKD). PKD היא הפרעה תורשתית הנפוצה מאוד בגזע הפרסי, כמו גם בגזעים קשורים כמו ההימלאיה וקצר שיער אקזוטי . למרבה המזל, קיימת כיום בדיקה גנטית שמאפשרת למגדלים לזהות את המחלה הזו מראש, וכך להימנע מהעברתה לדורות הבאים של חתלתולים.
הִיסטוֹרִיָה
החתול הפרסי הוא אחד הגזעים העתיקים ביותר, עם היסטוריה שנפרשת על פני אלפי שנים. כבר בשנת 1684 לפנה"ס מופיעים בהירוגליפים דימויים של חתולים הדומים במראם לפרסי, אם כי אין תיעוד כתוב שמאפשר לדעת בדיוק מתי וכיצד הגזע התפתח. במאה ה־16 תיאר ההרפתקן והמלחין האיטלקי פייטרו דלה ואלה חתולים פרסיים מאזור חוראסאן שבפרס.
הוא ציין כי לרבים מהם הייתה פרווה ארוכה, משיית ואפורה. בכתביו, Voyages de Pietro della Valle, הוא הזכיר כי החתולים הגיעו לפרס מהודו בלוויית מטיילים פורטוגזים. במהלך מסעות הסחר והנדודים, הגיעו חתולים פרסיים וגם חתולי אנגורה לצרפת ואנגליה. באנגליה הם זכו לכינוי "חתולים צרפתיים", וכבשו במהירות את לב הציבור בזכות המראה הייחודי והאופי הידידותי שלהם.
בתחילת המאה ה־20, הפרסים – שכונו אז Persian Longhairs או פשוט Longhairs הפכו פופולריים אף יותר מהאנגורות. אחת הסיבות לכך הייתה מלכת אנגליה ויקטוריה, שהחזיקה שני פרסים כחולים והשפיעה רבות על טעמם של בני התקופה. כיום, החתול הפרסי נחשב לגזע הפופולרי ביותר בצפון אמריקה, והוא מוכר על ידי כל רישומי גזעי החתולים ברחבי העולם.











