ביקולור אוריינטלי

הביקולור האוריינטליים הראשונים נולדו מזיווגים שערכה לינדג'אן גרילו, בעלת Ciara Cattery. בשנת 1979 היא החליטה לזווג חתולים סיאמיים עם אמריקן שורטהייר דו־צבעיים. הצאצאים הדו־צבעיים המושכים ביותר זיווגה בהמשך עם סיאמים או אוריינטליים כדי לשפר את הטיפוס. באירופה בעיקר בצרפת ובהולנד. מגדלים יצרו קווי ביקולור אוריינטלי משלהם. תחילה זיווגו חתול רחוב מרוקאי אדום־לבן עם סיאמי, ובהמשך חתול קורניש רקס שחור־לבן עם סיאמי.

כדי לשמור על מגוון גנטי, יובאו חתולים אמריקאים ושולבו בהכלאות עם ביקולור אוריינטלי. בשנת 1983 איגוד החתולים הבינלאומי (TICA) העניק לגזע הכרה רשמית, וחתול בשם Ciara Quite-N-Oreo הפך לאלוף ה־TICA הראשון מבין הביקולור האוריינטליים.

בשנת 2003 הפדרציה הבינלאומית לחתולים (FIFe) העניקה הכרה באליפות לאוריינטליים דו־צבעיים קצרי־שיער. בשנת 2005 העניק הארגון הכרה גם לאוריינטליים לבנים ולקולורפוינט מאותה קבוצה, אך סיווג אותם מחדש תחת שם הגזע Seychellois. בשנת 2004 יובאו לראשונה לבריטניה ביקולור אוריינטליים.

מועצת המנהלים של חובבי החתולים (GCCF) העניקה להם הכרה רשמית ב־2006, וב־2008 קיבלו מעמד זמני. חשוב לציין כי ארגונים שונים מתייחסים לביקולור אוריינטלי בצורה שונה: חלקם מבדילים בין קצרי־שיער לארוכי־שיער, ואחרים מפרידים בין צבעים אחידים לדו־צבעיים. ה־GCCF רואה בביקולור אוריינטלי גזע עצמאי ומובחן, ואוסר על שילוב חתולים הנושאים גנים של פוינט.

ההכלאות המותרות הן רק עם סיאמים, באלינזים, אוריינטליים ארוכי־שיער ואוריינטליים קצרי־שיער. הצאצאים המתקבלים חייבים להירשם כביקולור אוריינטלי ולא תחת הגזע האחר, למעט חריג אחד: צאצאים ללא כתמים לבנים יכולים להירשם ולהיות מוצגים כאוריינטליים.