הפרשות אוזניים בחתולים: גורמים, תסמינים וטיפול

מאמר זה נועד להסביר את פרטי התופעה של הפרשות מהאוזניים אצל חתולים—בעיה שיכולה להיגרם ממגוון סיבות. מטרתו לספק לבעלי חתולים הסבר ברור ופשוט על הנושא.

מהי הפרשת אוזניים?

בדרך כלל, אוזני חתול בריאות נקיות, ללא הפרשות או הצטברות חומר—לא בתוך האוזן, לא על דש האוזן ולא סביב פתח האוזן. כאשר קיימות הפרשות, הן נראות כחומר קרומי או גלדי בצבע חום, צהוב או ירקרק, שמצטבר בתוך האוזן ולעיתים מתפשט גם לעור הסמוך.

עד כמה נפוצה הפרשות אוזניים?

הפרשות מהאוזניים הן תופעה נפוצה יחסית, במיוחד אצל גורי חתולים או אצל חתולים שחיו בסביבה קבוצתית. עם זאת, הן יכולות להופיע אצל כל חתול, בכל גיל ובכל זמן.

איך חתולים מקבלים הפרשות אוזניים?

חתולים מפתחים הפרשות מהאוזניים ממספר סיבות, בעיקר גירוי של רירית האוזן.

הפרשות מהאוזן מתפתחות כתוצאה ממגוון בעיות שונות. כאשר רירית האוזן מגורה (מצב הנקרא otitis externa), תעלת האוזן מתחילה לייצר יותר הפרשות.

זהו חלק מתגובת מערכת החיסון—למשל לנוכחות חיידקים—שכן להפרשות יש תכונות אנטי-מיקרוביאליות. כאשר ההפרשות מצטברות, ניתן להבחין בהן כהצטברות דמוית שעווה, ולעיתים הן אף עולות ומתפשטות לכיוון פתח האוזן.

תסמינים של הפרשת אוזניים אצל חתולים

הפרשות מהאוזניים עשויות להיות חומות, ירוקות או צהובות. סוג זה של הפרשות מכונה בדרך כלל “שעוות אוזניים”.

כאשר בעלים בודק את אוזני החתול, בדרך כלל הוא אמור לראות עור נקי ויבש. גם בתוך תעלת האוזן, הרירית אמורה להיות נקייה וללא נוזלים או הצטברויות נראות לעין.

כאשר יש הפרשות, ניתן להבחין בחומר בצבע חום, צהוב או לעיתים ירקרק סביב פתח האוזן. בבדיקה מדוקדקת יותר, ייתכן שההפרשות ייראו רק בתוך תעלת האוזן עצמה.

סוג זה של הפרשות מכונה בדרך כלל שעוות אוזניים.

חתולים הסובלים מבעיות אוזניים נוטים לעיתים לנענע את ראשם או להצמיד את האוזניים, בשל אי־נוחות מתמשכת. ברוב המקרים, האוזן החיצונית היא האזור המעורב, אך אם קיימת גם מעורבות של האוזן התיכונה או הפנימית (otitis interna), עשויים להופיע סימנים נוספים כמו הטיית ראש או חוסר שיווי משקל. ייתכן גם אובדן שמיעה.

גורמים להפרשת אוזניים אצל חתולים

הגורמים הנפוצים ביותר להפרשת אוזניים כוללים:

• נגיעות קרדית האוזן
• זיהומים של תעלת האוזן החיצונית – מה שנקרא דלקת אוזן חיצונית
• פוליפים או גידולים בתוך תעלת האוזן
• גופים זרים בתעלת האוזן, כגון זרעי דשא

אבחון הפרשות אוזניים

האבחנה של עצם קיום הפרשות מהאוזן היא פשוטה יחסית, שכן מדובר בממצא שניתן לראות בעין. עם זאת, חשוב לזהות את הגורם המדויק לבעיה, ולשם כך נדרש אבחון על ידי וטרינר—שעשוי לכלול מספר בדיקות והערכות.

1. היסטוריה מפורטת
   הווטרינר שלך ידון בכל היבט בחייו ובטיפול הבריאותי של החתול שלך. ישנם גורמים נוספים להפרשת אוזניים, והיסטוריה זו תסייע להבדיל בין הגורמים האפשריים השונים.
2. בדיקה גופנית כללית
   הווטרינר שלך יבדוק את החתול שלך בזהירות, ויציין סימנים פיזיים אחרים של מחלה.
3. בדיקה אוטוסקופית של האוזניים
   אי אפשר לבחון כראוי את פנים האוזן לפרטי פרטים ללא שימוש באוטוסקופ (נקרא גם “אורוסקופ”) שהוא מכשיר ידני עם מקור אור, חרוט להחדרה לאוזן ועדשה מגדילה המאפשרת הדמיה ברורה של תעלת האוזן, עד לעור התוף. לפעמים זה עשוי להיות מחובר למסך המאפשר לווטרינר שלך להראות לך על מה הם מסתכלים. ציוד זה מאפשר אבחון ישיר של רבים מהגורמים להפרשות מהאוזניים, כולל קרדית אוזניים, פוליפים וגופים זרים קטנים. במקרים מסוימים, ייתכן שיהיה צורך בסדציה כדי שבדיקה זו תיעשה ביעילות.
4. בדיקות אחרות
   הווטרינר שלך עשוי לרצות לקחת דגימות מתעלת האוזן, כולל חלקים מההפרשה לבדיקה ישירה במיקרוסקופ (מה שנקרא “ציטולוגיה), ואולי נטילת ספוגית לתרבית חיידקים ופטרייתיות במקרה של דלקת אוזן חיצונית. אם נראה פוליפ, ניתן לבצע ביופסיה, ולהמליץ על צילום רנטגן (צילומי רנטגן) של הגולגולת התיכונה ובחלק מהפנים של האוזן. במקרים, ניתן להציע בדיקות למחלות מערכתיות (כגון FIV או FeLV – לוקמיה ).

כמה עולה לטפל בחתול עם הפרשות אוזניים?

קשה להעריך מראש את עלות הטיפול, משום שיש מגוון רחב של מצבים שיכולים לגרום לחתול לנענע את הראש או לגרד באוזניים. לכן חשוב לפנות לווטרינר ולקבל הערכה מפורטת ומבוססת לפני שמחליטים כיצד להמשיך.

העלות עשויה לנוע מפחות מ־300 ש”ח במקרים פשוטים, כמו טיפול נגד קרדית אוזניים, ועד ליותר מ־3,500 ש”ח במקרים מורכבים יותר—למשל כאשר יש פוליפ באוזן שמצריך ניתוח וטיפול המשך.

טיפול בהפרשות אוזניים בחתולים

ללא קשר לסיבה הבסיסית של ההפרשה, ניקוי אוזניים מומלץ בדרך כלל כדי להסיר הפרשות.

אפשרויות הטיפול בהפרשות מהאוזניים תלויות בגורם הבסיסי. לדוגמה:

• זיהום מקרדית האוזן עשוי לדרוש מריחה קבועה של טיפול ייעודי למשך עד שלושה שבועות.
• זיהומים חיידקיים בתעלת האוזן החיצונית (דלקת אוזן חיצונית) עשויים לדרוש טיפול במשחות אנטיבקטריאליות ואנטי־פטרייתיות, לצד בירור הגורם הבסיסי—במיוחד במקרים כרוניים.
• פוליפים או גידולים בתעלת האוזן עשויים לדרוש ניתוח להסרתם.
• בכל המקרים, לעיתים מומלץ גם ניקוי האוזניים כדי להסיר הפרשות ולמנוע החמרה. ניתן להשתמש בטיפות אוזניים לריכוך השעווה, ולאחר מכן לנקות בעדינות עם צמר גפן, תוך הקפדה שלא לדחוף את ההפרשות עמוק יותר לתוך התעלה. חשוב להיזהר בבחירת הטיפות ובשימוש בהן—שימוש לא נכון עלול לגרום לנזק ואף לפגיעה בשמיעה, במיוחד אם לא נבדק קודם שאין קרע בעור התוף.

ניטור ופרוגנוזה

ניתן לעקוב בקלות אחר הפרשות מהאוזניים באמצעות בדיקה שגרתית של האוזן. עם טיפול מתאים, ברוב המקרים ניתן לפתור את הבעיה לחלוטין.